ברדוגו ואח' נ' חייט ואח'

פסק דין

בפני תביעה ותביעה שכנגד, כספית ונזיקית.

התובע טוען כי התקשר עם הנתבעת בהסכם לפיו, הנתבעת – הנדסאית אדריכלות וקבלנית בניין, תבנה עבורו שינויים ותוספות בדירתו הכוללים : ממ"ד, דלת ממ"ד לפי התקן, חלון אטום נגד גזים, חלון הדף צינורות איוורור, טיח פנים תרמי לממ"ד, נקודת טלויזיה, טלפון אור וכוח, ריצוף לממ"ד טיח חוץ וצביעת קירות, פתיחת קיר מתוך הדירה אל הממ"ד, התקנת חלון אלומיניום באורך 170 ס"מ וביצוע פוליגג. התובע טוען כי הסכים עם הנתבעת כי יבוצעו עבודות חשמל על ידו ואלו הוערכו בידי הצדדים בסך של 1500 ₪. התובע טוען כי שילם לנתבעת סך שך 38,200 ₪ אך לא קיבל חשבונית מהנתבעת, דבר אשר מנע ממנו לטענתו לקבל החזר ממשרד הביטחון, כאב שכול. עוד טוען התובע כי הנתבעת הפסיקה את העבודות תוך דרישה לתוספת תשלום אשר לא היתה מקובלת על התובע וטענה למיקום צינור ביוב בקיר ממ"ד בניגוד לדעתה ולביצוע פתח נוסף בממ"ד שלא על דעתה. התובע טוען כי הנתבעת הפרה את ההסכם בין הצדדים ואף הבניה אשר נעשתה על ידה לוקה בחסר בהתאם לחוות דעת המהנדס בן עזרא אותה צירף לכתב תביעתו ומשכך נגרמה לתובע, לטענתו, עגמת נפש ונוצר הצורך בשכירת מהנדס נוסף אשר יסיים את עבודת הנתבעת במקומה. התובע העריך תביעתו בסך של 70,128 ₪.

הנתבעת טוענת כי התובע דרש מעובדיה לפתוח פתח נוסף בממ"ד בניגוד להיתר הבניה ובניגוד לתכניות והסתיר את הפתח בבנייה דקה, ללא ידיעת והסכמת הנתבעת. הנתבעת טוענת כי התובע אף דרש מהעובדים להסתיר את הדבר מהנתבעת, אך מאחר והיא האחראית על בניית הממ"ד לפי התקן, משנודע לה דבר פתיחת הפתח, היא סירבה להמשיך בעבודת הבניה. הנתבעת טוענת כי התובע נותר חב לה כספים בהתאם להסכם בין הצדדים בגין הבניה אשר ביצעה, אך הוא מסרב לשלמם. הנתבעת טוענת כי היתה אחראית על בניית ממ"ד לתובע וכן לשכנו מר סרבין וכי התובע חצב בקיר הממ"ד של מר סרבין והטמין בו צינור ביוב, ללא ידיעתה וללא ידיעת מר סרבין, כך שהממ"ד של מר סרבין נפסל מלשמש ממ"ד. הנתבעת טוענת כי כאשר דרשה את עלות התיקון מעם התובע, הוא סירב בטענה כי מדובר בסכום מופרז והיא מצידה סירבה לאפשר לו תיקון עצמי של הממ"ד מאחר והיא אמורה לאשרו על פי תקן. הנתבעת מכחישה כי נפלו ליקויים בעבודתה כאמור בחוות הדעת של המומחה מטעמו של התובע וטוענת כי מדובר בהשלמות עבודה שממילא היה עליה לבצע אילולא הופסקה עבודתה בידי התובע. הנתבעת טוענת כי מאחר והעלויות הנקובות בהסכם עם התובע נגזרו מן העובדה כי בנתה ממ"ד עבורו ועבור שכנו, מר סרבין במקביל, הרי שמשעה שנאלצה בידי התובע, לטענתה, לבנות ממ"ד רק עבור מר סרבין, התייקרו העלויות המוטלות עליה ומפאת כל טיעוניה יש לדחות את התביעה כנגדה.

הנתבעת הגישה תביעה כנגד וטענה כי על התובע לשלם לה את יתרת התשלום עבור הבניה אותה ביצעה עד המועד בו הופסקה וכן עבור עוגמת הנפש אשר נגרמה לה לטענתה וכל זאת בסך 31,600 ₪.

התובע טען במענה לתביעה שכנגד כי אין מדובר בפתיחת פתח בממ"ד כי אם סימון שקע בקיר אשר נבנה כהכנה לדלת עתידית, אשר תיפתח אך ורק לאחר שינתנו האישור המתאימים לכל מטעמם רשויות התכנון. לטענת התובע, הנתבעת ידעה על כך ואף ידעה על הנחת צנרת ביוב מתחת לרצפת הבטון. התובע מכחיש כי חצב בקיר הממ"ד של שכנו פתח עמוק לצורך העברת צינור ביוב, אך מודה כי חרץ בקיר הממ"ד של מר סרבין חריץ ברוחב 10 ס"מ, באורך 80 ס"מ ובעומק של 8 ס"מ. לטענת התובע, את סגירת הצינור באמצעות טיח ושליכט ביצעו פועליה של הנתבעת. עוד טוען התובע כי הדבר נעשה בתיאום עם מר סרבין ובידיעתו ואינו פוגע בתקינות הממ"ד של מר סרבין. התובע טוען כי אך ורק התעקשותה של הנתבעת על ביצוע עבודות סגירת פתח הביוב בסכום מופרז, לטענתו, ועל ידה בלבד, הובילו לכך כי הנתבעת הפסיקה את העבודות בשטח מיוזמתה שלה. התובע טוען כי לא הכפיש את הנתבעת כלל, בניגוד לטענותיה בכתב התביעה שכנגד ולפיכך לאור מכלול טענותיו מן הראוי לדחות את התביעה שכנגד.

דיון :

תוכן ההסכם בין הצדדים :

אין חולק על תוכן ההסכם בין הצדדים אשר נחתם ב 1/10. בהתאם לאותו ההסכם התחייבה הנתבעת לבנות עבור ממ"ד עבור התובע. הנתבעת התחייבה לבצע את העבודה ברמה מקצועית נאותה וכן התחייבה לבצע פיקוח על עבודות הבניה, בהתאם להכשרתה. העבודות אמורות היו להתבצע בהתאם לתקן פיקוד העורף.

אין אף חולק כי הבניה לא הושלמה בידי הנתבעת וכך העיד בעניין התובע ".. רציתי להוסיף שכשהיה כל המהלך של הנושא של הפתח, היא לא הסכימה להמשיך ואמרה לי שלא תעביר את הממ"ד בעירייה ועקב זה הייתי צריך לקחת קבלן/מהנדס אחר" (ראה עמ' 6 שורות 21-23 לפרוטוקול).

הנתבעת אישרה את הדברים כאשר נשאלה בדבר אישור תקינות הממ"ד בסופה של הבניה "ש. האם נכון שהצעתך לפי סעיף 11ב לתצהירך היתה שמהנדס אחר יחתום על תקינות הממ"ד? ת. כן. ש. האם ידוע לך שכך גם נעשה בפועל? ת. ידוע לי שבסוף הוא לקח את אבי טל".

משמע הבניה לא נסתיימה בידי הנתבעת, על אף התחייבותה המפורשת בהסכם בין הצדדים ואף הפיקוח על תקינותו של הממ"ד, כמו גם חתימתה על האישור המתאים עבור פיקוד העורף, לא נתבצעו.

הפרת ההסכם

משכך, ההסכם בין הצדדים הופר. התובע טען כי הנתבעת היא זו אשר הפרה את ההסכם בין הצדדים.

התובע הסביר כי העביר צינור ביוב מתחת לממ"ד של שכנו מר סרבין ולפי בקשתו של מר סרבין, על מנת שהצינור לא יבלוט מהקיר, חרץ התובע בקיר פתח עבור הצינור. מאחר ולא קיבל מהנתבעת הסכמה לחרוץ, פעל בעצמו ואז קיבל מעם הנתבעת פניה לסגור את החריץ והנתבעת אף הציעה כי ישולם לה סך של 8000 ₪ עבור ביצוע עבודה זו. התובע סירב להצעת הנתבעת וזו, לטענתו, הפסיקה את עבודת בנית הממ"ד של התובע "היא בהתחלה פנתה לגבי הצינור וברגע שביקשה סכום של 8000 ₪ סכום עתק, כדי לסגור את פתח הצינור, אני סירבתי ואז היא אמרה שהיא לא ממשיכה. היא לא היתה מוכנה וניתקה טלפונים והכל, ניסיתי להתקשר אליה כמה פעמים והיא לא ענתה לי לטלפונים, זה מה שהיא רצתה, לגמור את הממ"ד של השכן ואת שלי להשאיר בצד" (ראה עמ' 11 שורות 5-8 לפרוטוקול).

הנתבעת טענה כי התגלה לה כי באמצע אחד הקירות בממ"ד ביקש התובע לבנות דלת בניגוד למתוכנן ובאופן אשר יפגום בבטיחות הממ"ד. משהבחינה הנתבעת בדלת הזו היא הפסיקה את העבודה. וכך העידה הנתבעת "כאשר התגלה לי שיש בעיה באמצע הקיר, שזו הדלת, הופסקה העבודה."(ראה עמ' 16 שורה 10 לפרוטוקול). הנתבעת טענה אף כי כאשר גילתה שהתובע לא המתין לתשובתה בדבר חציבה בקיר הממ"ד של שכנו מר סרבין, הופסקו העבודות בממ"ד של התובע (ראה סעיף 7ו לנ/2).

סעדים בגין ההפרה

התובע טוען בכתב תביעתו כי הנתבעת הפרה את ההסכם עימו ועל כן היא חבה בפיצויו בהתאם להוראותיו של חוק החוזים, אך בסעדים הנדרשים על ידו בכתב התביעה אין הוא עותר לסעדים העומדים לזכותו של הנפגע מהפרת חוזה, במסגרת חוק החוזים ואף אינו מפרט דבר בעניין זה בסיכומיו. התובע מיקד תביעתו בסעדים המגיעים לו לטענתו מכוחה של פקודת הנזיקין במסגרת אחריותה של הנתבעת לליקויים אשר התגלו בבניה אשר בוצעה על ידה ובהפרת חובה חקוקה על ידה.

על אף האמור, לא ניתן להתעלם מהמערכת החוזית אשר היתה בין הצדדים והופרה כאמור בידי הנתבעת, תוך שהיא מודה בכך בפה מלא ומתגוננת באמצעות הוראותיו של סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א 1970 :

"18.(א)היתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ושלא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים.