ברגר נ' ד.ש. קרמיקה ושיש השרון בע"מ

פסק דין

זוהי תובענה לתשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת לפני פיטורים; גמול עבודה בשעות נוספות; תשלום בגין עמלות שלא שולמו והשבת שכר אשר נוכה ע"י הנתבעת בחודש 12/09 בגין ניכוי 7.87 ימי חופשה אשר לטענת הנתבעת, נוצלו ע"י התובעת ביתר.

הצדדים הסמיכוני להכריע בתובענה בדרך של פשרה, עפ"י סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, על סמך החומר בתיק, מסמכים שהוגשו, עדויות הצדדים וסיכומיהם בעל פה.

לאחר שנתתי דעתי לכל אלה, אני קובע כדלקמן תוך ציון השיקולים העיקריים שהנחוני בהכרעה:

1.באשר לטענה שהועלתה ע"י ב"כ התובעת בעניין מפרעות – הרי דינה להידחות משאין מדובר ברכיב תביעה הנזכר בכתב התביעה אלא נזכר לראשונה בסיכומים.

2.באשר לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת לפני פיטורים – הרי דינו של רכיב זה להתקבל. לא היתה מחלוקת כי הנתבעת לא נתנה לתובעת הודעה מוקדמת בכתב לפני פיטוריה. בכך לא קיימה הנתבעת את הדרישה הקבועה בחוק. משכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך של 900 ₪ ברוטו.

3.באשר לרכיב התביעה שעניינו גמול עבודה בשעות נוספות – לא ניתן להתעלם מהעובדה כי הנתבעת לא ניהלה פנקס שעות עבודה, כפי שמחייב אותה החוק. לכך יש להוסיף כי מהעדויות עלה כי השעות בהן פועלת הנתבעת יכולות לתמוך בטענת התובעת. בשל העובדה כי מדובר בהכרעה על דרך הפשרה, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת גמול עבודה בשעות נוספות בסך כולל של 1,800 ₪ ברוטו.

4.באשר לרכיב התביעה שעניינו עמלות – לא ניתן להתעלם מהסכם ההעסקה בכתב אשר עושה אבחנה ברורה בין עמלת מכירה של 1%, לבין עמלת מכירה מטלמרקטינג בשיעור של 0.1%. לא ניתן להתעלם כי תפקידה העיקרי של התובעת לא היה ביצוע מכירות, כי אם תיאום פגישות של טלמיטינג. כל אלה תומכים בגרסתה של הנתבעת באשר לפרשנות שיש לתת להסכם ההעסקה בנוגע לעמלות. לא ניתן להתעלם גם מטענת הנתבעת כי התובעת לא פרטה אחד לאחד את הסכום הנתבע על ידה בגין העמלות. מאידך, אין להתעלם מהעדות שמסר אליהו חיימוב, עד התובעת, אשר העיד כי התובעת ביצעה לו מכירות באופן ישיר. בשים לב לכך כי מדובר בהכרעה על דרך הפשרה, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת בגין עמלות סך כולל של 600 ₪ ברוטו.

5.באשר לטענת התובעת כי בשכר 12/09 נוכו משכרה ימי חופשה ביתר – לא ניתן להתעלם מטענת התובעת אשר העידה כי בפועל נעדרה יום אחד בשבוע במסגרת הסכמתה עם המעבידה. עיון בנ/1 מעלה כי הנתבעת ערכה אבחנה בין ימי לימודים לבין ימי היעדרות בגין חופש או מחלה. בשים לב לימי החופשה שנרשמו ע"י הנתבעת בנ/1 ובשים לב לכך כי התובעת היתה זכאית לנצל 5 ימי חופשה בתשלום – עולה כי הנתבעת ניכתה ימי חופשה ביתר. בשים לב לכך שמדובר בהכרעה על דרך הפשרה, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 700 ₪ ברוטו.

6.כל הסכומים הנקובים לעיל ישולמו לתובעת תוך 30 ימים מהיום.

7.בשל העובדה כי מדובר בהכרעה על דרך הפשרה, לא אחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצויי הלנת שכר. כמו כן, בשל העובדה כי מדובר בהכרעה על דרך הפשרה, אעמיד את סכום הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד אותם תשלם הנתבעת לתובעת, תוך 30 ימים מהיום, על סך כולל של 600 ₪.

8.לצדדים מוקנית, תוך 15 ימים מהיום, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק הדין.

ניתנה והודעה היום י"ד אייר תשע"א, 18/05/2011 במעמד הנוכחים.

אסף הראל, רשם

הוקלד על ידי: ענבל כהן