בר"ש 12196-01-17 סמדזה נ' מדינת ישראל

בפני בקשה דחופה לביטול צו לסגירת עסק, לפי הוראת סעיף 23(א) לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק רישוי עסקים"; "החוק").

המבקשת טענה, בעיקרי הדברים, כדלקמן-

• המבקשת הינה אם חד הורית, בעלת עסק בשם "המוציא לחם" ברחוב בן גוריון 18, קריית מלאכי, ומחזיקה ברישיון עסק מיום 4.11.2014 ועד ליום 31.12.2018 המתיר מכירת אלכוהול בעסק.

• ביום 4.1.2017 בשעה 18:30 (בערך) נזרק רימון גז לעבר העסק, וביום 27.12.2016 נזרק בסמוך לעסק רימון הלם.

• ביום 4.1.2017, בשעות הערב, נקראה המבקשת לסור לתחנת המשטרה בקריית מלאכי לצורך חקירה, ושם הודיע לה מפקד התחנה כי היא מוזמנת באופן מידי לשימוע לפי סעיף 23(א) לחוק רישוי עסקים.

  המבקשת ביקשה לדחות את מועד השימוע היות ולא נערכה אליו כלל, ובכלל זה להיוועץ עם עורך דין, ולאחר ששוחחה עם בא כוחה, עוה"ד נס בן נתן, שבה וביקשה לדחות את מועד השימוע היות ובא כוחה לא היה יכול להתייצב בשעת לילה מאוחרת ובהתראה קצרה.

  חרף פניותיה של המבקשת, השימוע נערך בשעה 22:40, כאשר המבקשת סירבה לשטוח את טענותיה היות ולא נערכה לכך, והיא חשה עוינות וחוסר פתיחות להקשיב לבקשותיה, ובסופו של יום הוחלט על הצאת צו סגירת עסק למשך 30 יום.

  הפגמים שנפלו בהליך השימוע, שנערך באופן בהול, יורדים לשורש ההליך המנהלי שננקט ודי בכך כדי להביא לביטולו, מה גם שסגירת העסק הינה בבחינת שבירת מטה לחמה של המבקשת ובני משפחתה.

• מתן הצו האמור אינו מתיישב עם תכליתו של סעיף 23(א) לחוק רישוי עסקים, מכיוון שלא נטען לקיומו של קשר סיבתי בין האירועים שהובילו לסגירת העסק, זריקת הרימונים, לבין מכירת משקאות משכרים בבית העסק.

  מכל מקום, הרימונים לא נזרקו מתוך העסק, או על ידי מי מבעלי העסק, ולא הוכח קשר בין ניהולו של העסק לבין השלכת הרימונים.

  דבר החקיקה הנ"ל נועד, על פי תכליתו, לשמור על שלום הציבור, כאשר בית העסק מהווה סכנה לשלום הציבור, ואילו במקרה דנן הסכנה לשלום הציבור נוצרה על ידי מי שזרק את הרימונים בסמוך לבית העסק.