בר"ע על החלטה בדבר הסדרי ראייה זמניים

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופט י.שקד) מיום 27.4.14, במסגרתה נקבעו הסדרי ראייה זמניים בין המשיבה לקטינים,  תאומים ילידי 30.6.11 (להלן: "הקטינים").

העובדות הצריכות לעניין

המשיבה הייתה עד לפני זמן לא רב בת זוגה של המבקשת 1 (להלן: "המבקשת"). בשל קשיים רפואיים, אשר מנעו מהמבקשת להרות, ביציות של המשיבה הופרו בזרעו של המבקש 2 (להלן: "המבקש") והושתלו ברחמה של המבקשת. ביום 30.6.11 ילדה המבקשת את הקטינים.

ביום 5.10.11 חתמו המבקשים על הסכם הורות ביניהם, ההסכם אושר וקיבל תוקף של פסק-דין.  בהסכם נקבע, בין השאר, כי המבקשים " מצהירים כי בכוונתם ליצור מסגרת שיתופית בה כל ההחלטות הנוגעות לחייהם, חינוכם, משמורתם וכיו"ב של הילדים, החל משלב ההריון ואילך יילקחו במשותף עם נ. (המשיבה ש.ש.) וכי נ. תיטול חלק פעיל בחיי הילדים." (ס' 14 להסכם). עוד נקבע בהסכם כי " הצדדים יודעים כי נכון למועד זה, מעמדה של נ. כלפי הילדים לא יוכל להיות מוסדר באופן רשמי מול המוסדות השונים, אולם ברצונם להצהיר הצהרה משותפת לעניין שימור מערכת יחסים עצמאית בין נ. לבין הילדים, כך שגם במידה ונ. והאם יפרדו, ישאפו הצדדים להמשיך לקיים מערכת יחסים עצמאית בין נ'. לילדים בפרט לאור המפורט במבוא להסכם זה" (ס' 15 להסכם).

ביום 21.11.11 חתמו המבקשים והמשיבה על הסכם שכותרתו "הסכם להורות משותפת". במסגרת הסכם הצהירו הצדדים כולם כי הם רואים בקטינים כמי שיש להם שלושה הורים, העלו על נס את הקשר של כל אחד מהם עם הקטינים והצהירו כי הקשר של הקטינים עם המשיבה, שמירתו ורציפותו, הולמים את טובתם של אלו. ההסכם לא הובא לאישור בית המשפט.

עד לאחרונה התגוררו המבקשת והמשיבה יחדיו כבנות זוג תחת קורת גג אחת עם הקטינים, ואילו המבקש קיים עמם הסדרי ראייה. עקב סכסוך בין המבקשת לבין המשיבה, עזבה המשיבה את הדירה והותירה בה את המבקשת ואת הקטינים. עם זה, הסדרי ביקור בין המשיבה לבין הקטינים המשיכו להתקיים.

בשלב מסוים, משחשה המשיבה כי המבקשים עושים כל שלאל ידם להדירה מהקטינים, פנתה והגישה לבית המשפט קמא ביום 19.3.14 תובענה בעניינם וכן הגישה, ביום 31.3.14, בקשה לקביעת הסדרי ראייה זמניים עמהם.

המבקשים התנגדו לבקשת המשיבה וכן עתרו לסילוק התובענה על הסף.