בר"ע 56941-02-16

השופט משה טוינה

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בבאר שבע (השופטת י. אנגלברג-שוהם, ע"ב 44074-09-14) מיום 9.2.2016. ההחלטה ניתנה במסגרת הליך מאוחד במסגרתו מתבררות שלוש תביעות שהגיש המשיב נגד המבקשת סע"ש 56988-02-14, צ"ו 44074-09-14 וצ"ו 39606-07-15. בהחלטה מושא הבקשה שלפני, דחה בית הדין האזורי בקשה שהגישה המבקשת לסילוק על הסף של התביעה המתבררת בהליך שמספרו 56988-02-14, כמפורט בבקשה.

2.בקצרה יאמר, כי לטענת המבקשת בבקשה לסילוק על הסף, העילות שנטענו במסגרת ההליך שמספרו 56988-02-14, מקצתם חזרה על עילות תביעה הבאות לביטוי בהליכים מקבילים; מקצתם עילות תביעה שאינן בסמכותו העניינית של בית הדין; ומקצתם עילות שלא פורטו כנדרש בכתב התביעה ובהתאם דינן להימחק.

3.בהחלטה מושא בקשת רשות הערעור נדחתה טענת המבקשת מהנימוק, כי "משאין התובע מעמיד את תביעותיו הכספיות על הפרת הוראת חוק ספציפית, כנטען על ידי הנתבעת, אלא טוען להתנכלות תעסוקתית והתנהלות בחוסר תום לב של הנתבעת ביחסי העבודה בין הצדדים, ומשטוען התובע לתשלום פיצוי בגין מעשים שנעשו במועדים שונים, לא מצאתי מקום למחיקת עילות או סעדים מכתבי התביעה של התובע. טענות הנתבעת מקומן במסגרת הסיכומים בתיק". לאור התוצאה חייב בית הדין את המבקשת בהוצאות הבקשה בסך של 2,000 ₪.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובצירופיה, הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות מהנימוקים שאפרט בקצרה:

ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור שבפני נוגעת לאופן בירור ההליך בפני בית הדין קמא ומהבנתו של בית הדין קמא את עילת התביעה בהליך שמספרו 56988-02-14 (כעילת תביעה המבוססת על טענה להתנכלות תעסוקתית, להבדיל מעילת תביעה המושתת על הפרת הוראות חוק כנטען על ידי המבקשת).

אין מקום להביא את המחלוקת לעניין קיומה של עילת התביעה לערכאת הערעור, במקביל להליך המתברר בבית הדין קמא; וזאת מתוך כוונה למנוע ריבוי התדיינויות בין בעלי דין בערכאות השונות. בפרט הדברים נכונים, משאין המבקשת מצביעה על נזק בלתי הפיך אשר איננו בר פיצוי בדרך של קביעת הוצאות בסיום ההתדיינות, כתוצאה מההחלטה מושא בקשת רשות הערעור; היה ויתקבלו טענותיה לגופן בסופו של יום.

5.סוף דבר, הבקשה נדחית. משלא התבקשה עמדת המשיב, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"א אדר א' תשע"ו (01 מרץ 2016) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.