בר"ע 56671-09-16

השופט אילן איטח

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב – יפו (השופט דורי ספיבק; סע"ש 5206-03-14) מיום 9.09.16 ובה שב בית הדין האזורי ונעתר לבקשת המשיבות לזמן לעדות שלוש עדות.

2. לאחר שעיינתי בבקשה ובכלל החומר הרלוונטי החלטתי לדחות את הבקשה גם  ללא תגובת המשיבות. אלה טעמיי:

   • למעשה, המבקשת ממחזרת בקשות ביחס לעניין שכבר הוכרע – זימון שלוש העדות על ידי המשיבה: בהחלטה מיום 15.12.15 נענה בית הדין האזורי לבקשה האמורה; בהחלטה מיום 27.1.16 דחה בית הדין את בקשת המבקשת לביטול ההחלטה מיום 15.12.16.

     אחר החלטות אלה, ביום 26.7.16 הגישה המבקשת בקשה שלא לזמן לעדות את שלוש העדות הנ"ל, וזאת מבלי שהתרחשו נסיבות חדשות. דחיית בקשה חוזרת זו (וזימון העדות) היא פועל יוצא של החלטות קודמות כאמור – החלטות עליהן לא השיגה המבקשת.

   • כך או כך, עסקינן בהחלטה דיונית המסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. כלל הוא שבית דין זה כערכאת ערעור, אינו נוהג להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית למעט במקרים חריגים ויוצאים דופן . לא מצאתי כי במקרה הנדון מתקיימות נסיבות המצדיקות חריגה מהכלל, וכי יש בהחלטת בית הדין האזורי טעות משפטית או אחרת המצדיקה מתן רשות ערעור בשלב זה.

   • ביסוד בקשת המבקשת עומדת הטענה כי מלכתחילה בקשת המשיבות לזימון העדות לא עומדת בתנאים שנקבעו לכך בהחלטה שניתנה בקדם המשפט מיום 10.11.14, משלא הוכח כי לא ניתן לגבות מהן תצהיר. אלא שבבקשה לזימון העדות טענו המשיבות כי לא ניתן לגבות תצהיר מהעדות, משאין הן בשליטתן. שאלת היכולת לגבות תצהיר מהעדות יכולה להתברר במסגרת חקירות העדות עצמן, וככל שיסתבר כי ניתן היה להגיש תצהיר מטעמן אזי ניתן להגיש בקשות מתאימות.

3. סוף דבר – הבקשה נדחית. לפנים משורת הדין איני עושה צו להוצאות לאוצר המדינה.

    

   ניתנה היום, כ"ה אלול תשע"ו (28 ספטמבר 2016) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.