בר"ע 44792-03-16

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב-יפו מיום 4.2.16 (השופטת דגית ויסמן ונציגת הציבור עליזה מעין; ד"מ 38345-11-13).

רקע כללי

בבית הדין האזורי לעבודה התבררה תביעת של המשיבה אשר הועסקה כעובדת משק במלון בנתניה בבעלות המשיבה הפורמאלית. המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים נגעה לזהות המעסיק, נסיבות סיום עבודתה של המשיבה וזכאותה לפיצויי פיטורים, שכר וזכויות סוציאליות נוספות. תביעתה הועמדה על סך 25,971 ₪ (קרן).

בית הדין האזורי קיבל את תביעתה של המשיבה ברובה, פסק לה גמול בגין עבודה בשעות נוספות, דמי הבראה, דמי חגים פדיון חופשה, חלף הפרשה לפנסיה בסך כולל של 21,150 ₪ (קרן) וחייב את המשיבה הפורמאלית ואת המבקש באופן אישי ברכיבי פסק הדין. בנוסף, נפסקו לזכות המבקשת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,500 ₪.

בחיובו של המבקש בזכויותיה של המשיבה, קבע בית הדין כי זהותו של "המעסיק" בתלושי שכרה של המשיבה התחלף, ובהם הופיעו שמות שונים ומגוונים. עם זאת, שם המעסיק שהופיע על המחאה לתשלום שכרה היה "זוהר ניהול ותחזוקה – אביר משה ת.ז. 055509624" והסכום ששולם תאם את הרישום בתלוש הגם שהתלוש הונפק על שם מעסיק שונה. עוד קבע בית הדין שלמרות שהמבקש העיד שהוא היה עובד שכיר בעסקים ששמותיהם הופיעו בתלושי השכר גרסתו לא התיישבה עם חומר הראיות בתיק. המבקש לא הציג תלושי משכורת שלו עצמו או אסמכתאות כלשהן שיש בהן כדי לתמוך בגרסתו ובהסכם ההתקשרות שהוצג על ידי המשיבה הפורמאלית מופיע שמו של המבקש. בנוסף, במסגרת ההתקשרות עם המשיבה הפורמאלית, היא הציגה מכתב שיפוי עליו חתום המבקש בעצמו וחברת זוהר ו.ת ניהול בע"מ.

בנוסף, בית הדין קבע כי גרסת המבקש "פתלתלה" וזקף לחובתו את השינויים הקיצוניים בגרסתו, בין היתר משום שבתחילת חקירתו הנגדית הכחיש כי הוא חתום על הסכם ההתקשרות עם המלון וניסה להרחיק את עצמו ככל שניתן מ"זוהר ו.ת ניהול בע"מ", ואולם בהמשך הודה כי הוא אכן חתום על ההסכם.