בר"ע 43422-07-14 א.מ. נגד המוסד לביטוח לאומי

סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה

1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (ב"ל 16229-04-14; סגנית הנשיא איטה קציר), בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה לעררים לעניין אי כושר (להלן גם הוועדה) מיום 4.2.14.

2.ועדה רפואית קבעה למבקשת נכות רפואית משוקללת בשיעור של 97%, בגין ליקויים רפואיים רבים. אחוזי הנכות העיקריים שלה הם סוכרת עם סיבוכים (65%), ליקוי ראיה (55%), עמוד שדרה מותני (20%), אסטמה (20%), כפות ידיים (20%), פציאליס (20%) ועמוד שדרה צווארי (10%).

הוועדה קבעה כי המבקשת, בהתייחס לאופי הליקויים, חומרתם והשפעתם המצטברת, מסוגלת לבצע עבודות בית קלות בלבד, והערר שלה התקבל בחלקו כך שנקבע כי איבדה 65% מכושרה לתפקד במשק הבית. מכאן הערעור לבית הדין האזורי.

3.בית הדין האזורי דחה את הערעור וקבע כי הוועדה פעלה כדין, החלטתה היתה מנומקת כדבעי ולא נפלה בה טעות משפטית.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

4.בבקשת רשות הערעור נטען כי הוועדה נתנה החלטתה תוך שהיא מסתמכת על "התרשמות אישית, הסתמכות רגעית, חד פעמית וקצרה". לפי הטענה, נפלה טעות בהחלטת הוועדה כאשר דרגת אי הכושר אינה תואמת את אחוזי הנכות הרפואית.

5.לאחר שעיינתי בפסק הדין מושא הבקשה, בפרוטוקול הוועדה, בנימוקי הבקשה ובכלל חומר התיק, הגעתי לכלל מסקנה כי לא נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי המצדיקה מתן רשות ערעור. לא שוכנעתי מטענות ב"כ המבקשת כי קיים טעם להתערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית הדין האזורי ובנימוקים שהובילו אותו לדחיית הערעור.

6.עיון בפרוטוקול הוועדה מלמד כי הוועדה רשמה בפניה את תלונות המבקשת, התייחסה לנתוניה האישיים ולמכלול סעיפי הליקוי מהם היא סובלת, והתייחסה גם למסמכים הרפואיים הרלוונטיים. טענות המבקשת מופנות כלפי אופן הפעלת שיקול דעתה המקצועי של הוועדה, בו בית הדין אינו מתערב. החלטת הוועדה הייתה מנומקת ומבוססת, ואין היא בלתי סבירה על פניה. אין חולק כי המבקשת רחוקה מלהיות בריאה, אולם אין בכך כדי לחייב את הוועדה לקבוע לה דרגת אי כושר מלאה, וטענות המבקשת לא מצביעות על טעות משפטית בהחלטתה.

מכל הנימוקים לעיל, אין מנוס אלא לדחות את בקשת רשות הערעור.

7.סיכומו של דבר – בקשת רשות הערעור נדחית ללא צו להוצאות.

ניתנה היום, ה' תשרי תשע"ה (29 ספטמבר 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.