בר"ע 41536-05-16

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת דפנה חסון-זכריה; ס"ע 1950-09-14) מיום 5.5.16, בה נדחתה בקשת המבקשת לפיצול הדיון בתביעתו של המשיב כנגדה.

2.המשיב, נתין זר מאריתריאה, הועסק בין השנים 2010 – 2012 בחברת סני שירותי תברואה (1999) בע"מ (להלן: החברה), ועבד מטעמה בפינוי אשפה בתל אביב מכוח הסכם בינה לבין המבקשת. בבית הדין האזורי עתר המשיב לקבלת זכויות סוציאליות שונות בגין תקופת עבודתו וסיומה הן מהחברה והן מהמבקשת, כאשר ביום 5.5.16 ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד החברה.

3.המבקשת הגישה כתב הגנה ובקשה לסילוק על הסף במסגרתם טענה, בין היתר, כי לא היו יחסי עבודה בינה לבין המשיב, וכי במסגרת ההתקשרות בינה לבין החברה, החברה התחייבה לספק לה רכבים לפינוי אשפה עם צוות עובדים, היינו דובר במיקור חוץ מלא ואותנטי ולא בשירותי כוח אדם. לאחר שנדחתה בקשתה לסילוק על הסף הגישה המבקשת בקשה לפיצול הדיון, בה ביקשה לערוך את הדיון בשתי פעימות: תחילה לדון ולהכריע בשאלת אחריותה כלפי המשיב, ורק אם יוכרע שקיימת אחריות כזו, לדון בזכויותיו הכספיות. לחלופין ביקשה המבקשת להורות למשיב להפקיד ערובה בסך של 8,000 ₪ להבטחת כיסוי הוצאותיה, נוכח המאמץ והמשאבים שיידרשו ממנה לצורך הבאת ראיות בנוגע לזכויותיו (בהתחשב בכך שהחברה אינה עוד צד להליך, ובידי המבקשת לא מצויים נתונים כלשהם הקשורים לכך).

4.בית הדין האזורי, בהחלטתו מושא בקשת רשות הערעור, דחה את הבקשה וקבע כדלקמן:

"1. לאחר שעיינתי בבקשה לפיצול הדיון ובתגובה לה, להלן החלטתי.

2. על-פי הפסיקה הכלל הוא כי אין לפצל דיון אלא במקרים חריגים ובעיקר במקרים בהם יעילות ניהול הדיון המפוצל עולה על יעילות הדיון המאוחד. הטעם לכך הוא שפיצול הדיון בדרך-כלל מאריך את ההליך ופוגע ביעילותו.

3. במקרה שלפניי, אין המדובר במקרה חריג. כמו כן, סבורני כי פיצול הדיון יגרום לסרבול הדיון והליכים מיותרים, כגון, הצורך להזמין את אותם עדים מספר פעמים.

4. משכך, הבקשה לפיצול הדיון נדחית".

5.לטענת המבקשת, בית הדין שגה משדחה את הבקשה לפיצול הדיון. שאלת אחריותה של המבקשת לא דורשת ראיות רבות וניתן להכריע בה על סמך מסמכים שכבר הוגשו לבית הדין; אם לא יפוצל הדיון ולאור העובדה שהחברה אינה חלק מההליך המשפטי, המבקשת תידרש לשאת בהוצאות רבות כדי ללקט את הראיות הרלוונטיות לבחינת זכויותיו הכספיות של המשיב שאינן ידועות לה; ומסיבות אלה פיצול הדיון יהיה יעיל יותר מניהולו במאוחד. עוד נטען כי בית הדין שגה משקבע כי פיצול הדיון יצריך זימון כפול של חלק מהעדים, שכן שאלת האחריות דורשת עדויות שונות מאלה הדרושות לצורך דיון בזכויותיו הכספיות של המשיב. לבסוף טענה המבקשת כי הסיכויים לדחיית התביעה נגדה גבוהים, שכן מדובר במיקור חוץ אמיתי ואותנטי; החוזה בינה לבין החברה אינו שייך לתחומים בהם מחיל הדין חובות מוגברות על מזמיני שירות; והמשיב לא מיצה את זכויותיו מול החברה. אשר לבקשה החלופית לחיוב המשיב בהפקדת ערובה טענה המבקשת, כי משאין למשיב מעמד של קבע בארץ קיים חשש כי לא תוכל להיפרע ממנו אם תביעתו תידחה ויפסקו הוצאות לזכותה.

6.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתיק בית הדין האזורי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיב. ההחלטה בדבר פיצול דיון היא החלטה דיונית המסורה לשיקול דעתה של הערכאה בפניה מתנהל ההליך. ככלל ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטות מסוג זה, אלא במקרים חריגים, שמקרה זה אינו נמנה עליהם.

בית הדין האזורי התייחס נכונה להלכה הפסוקה בהתייחס לפיצול דיון, לפיה אין לפצל דיון אלא במקרים חריגים. בית הדין האזורי לא השתכנע כי המקרה שלפניו הוא מקרה חריג המצדיק את פיצול הדיון, ולא שוכנעתי כי נפל בהחלטתו פגם המצדיק את התערבות ערכאת הערעור.