בר"ע 41324-04-15

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב (בתיק סע"ש 16155-11-13; השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ), מיום 7.4.15, במסגרתה הורה בית הדין על מחיקת חלקים מתצהיר משלים שהוגש מטעם המבקשת תוך חיובה בהוצאות.

2.המשיב הגיש תביעה כנגד המבקשת בבית הדין האזורי, במסגרתה תבע זכויות שונות, בין היתר מכוח משפט העבודה המגן. המבקשת התגוננה, בין היתר, בטענה כי לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים. התיק היה קבוע לדיון הוכחות ביום 22.2.15, אך בפתח הדיון הסתבר כי המשיב מעוניין להעיד עד מטעמו שתצהירו לא הוגש לתיק בית הדין כחלק מתצהירי העדות הראשית (אלא רק במצורף לתצהיר גילוי המסמכים שהוגש על ידו).

כיוון שהמבקשת טענה שלא ידעה כי העד יעיד וכן עמדה על כך שהמשיב והעד מטעמו ייחקרו באותו מועד, נדחה דיון ההוכחות ובית הדין קבע כי "יש מקום לדחות את מועד הדיון על מנת ליתן לנתבעת להיערך לחקירתו הנגדית של העד הנוסף וכן להגיש תצהיר משלים מטעמה המתייחס לעדותו של העד הנוסף בלבד".

3.המבקשת הגישה בפועל תצהיר משלים המתייחס לא רק לתצהירו הנקודתי של העד הנוסף, אלא להיבטים נוספים של התביעה (בנוגע לפער בין התמורה שקיבל המשיב כ"משתתף חופשי" לבין שכר ששולם לעובד שכיר בתפקיד זהה). בבקשה שצירפה לכך הבהירה כי ההשלמות נדרשות נוכח הערות בית הדין במהלך דיון מחוץ לפרוטוקול שהתקיים ביום 22.2.15, במהלכו הציע הצעת פשרה והעיר על קשיים כאלה ואחרים אותם מצא בהגנת המבקשת.

לאחר קבלת עמדת המשיב (שהתנגד מכול וכול לבקשה וטען בין היתר להרחבת חזית), קבע בית הדין כי "אכן הנתבעת חרגה מהחלטת בית הדין עת הגישה תצהיר אשר חורג מהמסגרת שהתווה בית הדין. מטרת הגשת תצהיר משלים ע"י הנתבעת לא הייתה לשם מקצה שיפורים בעבורה. על הנתבעת לפעול כאמור בהחלטת בית הדין בפרוטוקול הדיון מיום 22.2.15. התצהיר שהוגש יוצא מתיק בית הדין. תצהיר חדש יוגש על פי החלטת בית הדין. התצהיר לא יעלה על עמוד אחד בלבד. לא יוגש תצהיר חדש בתוך 14 יום מהיום, לא יתאפשר לנתבעת להגיש תצהיר נוסף. הנתבעת תישא בהוצאות בקשה זו בסך 2,000 ₪".

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.המבקש טוען כי לאחר שבית הדין אפשר למשיב הזדמנות לתקן את ראיותיו ולהוסיף תצהיר של עד נוסף - "מן הדין ומן הצדק כי יאפשר למבקשת להשלים את שהחסירה, ובמיוחד משבית הדין האזורי מצא לנכון לציין את דבר קיומו של החוסר". קל וחומר, כאשר אין בפרק הנוסף בתצהיר המשלים כדי לגרום למשיב עוול כלשהו, אלא רק להעמיד בפני בית הדין את מלוא העובדות הדרושות לצורך הכרעה יעילה ושלמה בהליך. עוד מלינה המבקשת על ההוצאות בהן חויבה, על אף שהמשיב עצמו לא חויב בתשלום הוצאות משהתקבלה בקשתו להגשת התצהיר הנוסף.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובחנתי את טענות המבקשת הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתגובת המשיב.

הלכה היא, כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניינים שבסדרי דין, אפילו סבורה היא כי ראוי היה לנקוט דרך דיונית אחרת, ובלבד שההחלטה שהתקבלה אינה מנוגדת לדין, ואינה גורמת עיוות דין למי מהצדדים (רע"א 2444/08 שופרסל נ' כהן (21.12.08)). נחה דעתי כי נסיבות המקרה שלפני אינן נמנות עם מקרים אלה, ואינן מצדיקות התערבות בהחלטת ביניים.

כפי שעולה מהפירוט לעיל, דיון ההוכחות אמור היה להתקיים ולהסתיים ביום 22.2.15, על בסיס כתבי הטענות וגדרי הפלוגתאות כפי שגובשו במסגרתם. נוכח טענת המבקשת כי לא קיבלה לידיה את תצהירו של העד הנוסף כתצהיר עדות ראשית (אלא רק במצורף לתצהיר גילוי המסמכים) – נדחה המועד והתאפשר למבקשת להתייחס, בתצהיר משלים, לתצהירו של העד הנוסף בלבד. בפועל ביקשה המבקשת להרחיב את גדר התצהיר המשלים לנושאים נוספים שאין חולק כי אינם נובעים מתצהירו של העד הנוסף; המבקשת אישרה כי השלמה זו נדרשת נוכח דברים ששמעה במהלך הישיבה מיום 22.2.15, בה שיקף בית הדין את סיכוני וסיכויי התיק במסגרת הצעת פשרה שהעלה. בית הדין האזורי שוכנע כי אין הצדקה לאפשר למבקשת לערוך "מקצה שיפורים" להגנתה תוך ניצול דחייתו של דיון ההוכחות מטעמים טכניים; בנסיבות המקרה - לרבות העובדה כי לכאורה אין בכתב ההגנה התייחסות כלשהי לשכר חלופי שהיה המשיב מקבל לו היה מועסק מלכתחילה כ"עובד" - שוכנעתי כי אין הצדקה להתערב בכך בשלב זה של ההליך.

גם ההחלטה בדבר הוצאות נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית וערכאת הערעור ממעטת להתערב בכך, ודאי במסגרת החלטת ביניים.