בר"ע 40685-10-16

 סגנית הנשיא ורדה וירט - ליבנה

• לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (ב"ל 8112-06-15; השופטת דגית ויסמן), בו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטת הוועדה לעררים (אי כושר) מיום 30.11.14 (להלן גם - הוועדה), אשר קבעה כי המבקשת איבדה פחות מ-50% מכושרה להשתכר.

• הוועדה התכנסה על פי פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (בל 46787-02-14; הרשמת (כתוארה אז) כרמית פלד, להלן – פסק הדין הקודם) בו נקבע בהסכמת הצדדים כי עניינה של המבקשת יוחזר לוועדה:

   

  " על מנת שתשקול פעם נוספת את שיעור כושרה של המערערת, בשים לב לנכויותיה, במיוחד בתחום האורטופדיה ובנושא המיגרנות, כפי שעולה מפסק הדין מיום 16/10/13. הועדה תתייחס בין היתר להנחיות הרופא המוסמך מיום 11/7/11".

   

   

• בישיבתה מיום ה- 30.11.14 שמעה הוועדה את טענות המבקשת, ובמסגרת סיכום מסקנותיה קבעה הוועדה כך:

   

  "הוועדה עיינה בפסק דין בית הדין האזורי לעבודה מ-28.10.14 כן עיינה בתיקה הרפואי ובדו"ח פ. השיקום והאזינה רוב קשב לעוררת.

  לדעת הוועדה ועל פי פרוטוקול הרפואי מ-25.12.12 סובלת מקושי בנשימה, דום נשימה בשינה, בקע שריר ברגל, יתר לחץ דם, נוירומה, מיומה ומיגרנה קשה. העוררת נבדקה על ידי רופא המוסד על פי בעיותיה הרפואיות. כשירה לעבודה שאינה כרוכה בעמידה ממושכת ו/או הליכה ממושכת. בנוסף מוגבלת בעבודה במשמרות לילה ובחשיפה לחומרים המגרים את דרכי הנשימה וכן מוגבלת בחשיפה לשמש ישירה. בגין מיגרנה ממנה סובלת הוועדה מגבילה אותה לחשיפה לשמש ישירה ובעבודה במשמרות לילה. לסיכום: הוועדה בדעה כי כשירה לעבוד בעיסוקים הבאים: קופאית במרכול, עבודות הרכבה, מיון ואריזה בסמוך לשולחן עבודה. תצפיתנית באור ... קופאית בחניון פתוח וכדומה כל זאת בהיקף מלא. הוועדה דוחה הערר".

   

  כנגד החלטה זו הגישה המבקשת ערעור לבית הדין האזורי.

• בית הדין האזורי, בפסק דינו, דחה את ערעור המבקשת וקבע, בין היתר, כי הוועדה מלאה אחר הוראות פסק הדין הקודם ונימקה את החלטתה, על בסיס הממצאים והנותנים שהיו בפניה. כמו כן הוועדה פירטה את מגבלותיה הרפואיות, והייתה ערה לחוות דעת הרופא המוסמך לעניין כושר השתכרות. בית הדין האזורי הוסיף, כי ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה של הוועדה, מאחר שפירטה את הליקויים העיקריים המגבילים את כושר העבודה ומהן העבודות שהמבקשת מסוגלת לבצע חרף הליקויים. עוד קבע בית הדין כי על פי פסק הדין הקודם, הוועדה נדרשה להתייחס למיגרנה והשפעתה על כושר העבודה, ואכן הוועדה התייחסה והסבירה שליקוי זה מגביל אותה בחשיפה לשמש ובעבודה במשמרות לילה. בנוסף, הוועדה קבעה שהמבקשת אינה כשירה לעבודה המצריכה הליכה או עמידה ממושכת וזאת בזיקה למגבלות האורתופדיות. על כן, משהוועדה שקלה את כל השיקולים הרלוונטיים ופעלה על פי הנחיות פסק הדין הקודם, וכאשר ניתן להתחקות אחר הנמקתה ושיקוליה, אין מקום להתערב בהחלטתה.