בר"ע 34452-10-16

השופט/השופטת

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת קרן כהן; סע"ש 20674-02-16), שבה חויבה המבקשת לפרט במסגרת תצהיר ערוך כדין מי הם בעלי הדירות בבית המשותף משנת 2006 עד שנת 2014, וכן חויבה בהוצאות בסך של 1,500 ₪.

2.לאחר בחינת הבקשה וכלל החומר שבתיק אני קובעת כי דין הבקשה להידחות.

3.החלטה מושא הבקשה היא החלטה דיונית הנוגעת לאופן ניהול הדיון. הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה ממהרת להתערב בהחלטות דיוניות של הערכאה שלפניה מתנהל ההליך ושלפניה פרושה יריעת ההתדיינות בין הצדדים, למעט במקרים חריגים ויוצאי דופן [ע"ע (ארצי) 270/99 עמותת בית החולים הכללי משגב לדך ירושלים – רמי לוי, פד"ע לד 637 (1999)]. לא מצאתי כי במקרה הנדון מתקיימות נסיבות המצדיקות חריגה מהכלל, והתערבות בהחלטת בית הדין האזורי בשלב זה, ולא מצאתי כי בית הדין האזורי חרג מסמכותו בהחלטתו מושא הבקשה.

6.אשר לחיוב המבקשת בהוצאות: סעיף 26(א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 קובע כי בית הדין הארצי ייתן רשות ערעור על החלטה אחרת של בית דין אזורי "אם שוכנע בית הדין כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". במקרה הנדון, אין בהחלטת הביניים בעניין ההוצאות כדי להשפיע על המשך התנהלות ההליך בבית הדין האזורי, או לגרום למבקשת נזק של ממש, או להשפיע באופן ממשי על זכויותיה. לפיכך, לא מתקיימות הנסיבות הקבועות בסעיף 26(א) לחוק המצדיקות מתן רשות ערעור. המבקשת תוכל להעלות טענותיה בעניין זה הן לפני בית הדין האזורי, עת ידון בפסיקת ההוצאות בסופו של ההליך, והן בערעור על פסק הדין, ככל שיוגש.

ניתנה היום, כ"ב חשוון תשע"ז (23 נובמבר 2016) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.