בר"ע 27367-12-16

השופט רועי פוליאק

בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב יפו (השופטת מ' קליימן; סע"ש 66650-11-15) מיום 28.11.2016, לפיה בוטלה החלטה קודמת בעקבות ראיות חדשות שהוצגו בפני בית הדין.

רקע

1. המשיב הוא עובד זר מאריתראה, אשר הועסק בשורות המבקשת וסיים את העסקתו, כמוסכם על הצדדים, ביוזמתו. לאחר סיום עבודתו הגיש המשיב תביעה כנגד המבקשת לתשלומים המגיעים לו, לטענתו, בגין תקופת עבודתו בשירותה. בכתב ההגנה נטען על ידי המבקשת, כי היא אינה חייבת למשיב כספים ואף שילמה לו תשלומים ביתר. ביום 6.10.2016 התקיים דיון מקדמי בתיק. משהמשיב לא הופיע לדיון, טען בא כוחו כי המשיב שוהה בשוודיה וכי אין בכוונתו להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו. לבקשת המבקשת ובהסכמת המשיב, הוצא צו המורה למשטרת הגבולות להמציא לבאי כח הצדדים ולבית הדין מידע על כניסות ויציאות של המשיב מישראל החל ממועד סיום עבודתו. ביום 1.11.2016 הודיעה רשות האוכלוסין וההגירה, כי בהתאם לרישומי מערך ביקורת הגבולות המשיב שוהה בישראל ברציפות מיום 27.4.2010.

2. המבקשת הגישה, לפיכך, בקשה לדחיית התביעה על הסף ולחלופין למחיקתה (להלן – בקשת הסילוק). לטענת המבקשת בבקשת הסילוק, משהוצגה רשומה מוסדית המצביעה על שהות המשיב בישראל, אין מקום לפטור את המשיב מהגשת תצהיר ומהתייצבות לחקירה נגדית ואין להחיל בגינו את הכללים הראייתיים המקלים שנקבעו בפסיקה בגין עובדים זרים, שנבצר מהם מסיבות אוביקטיביות וחיצוניות ליטול חלק פעיל בהליך המשפטי.

   בתגובת באי כח המשיב נטען, כי אכן המשיב שוהה בשוודיה, חרף רישומי מערך ביקורת הגבולות, וכי "התובע, בהתאם לפסיקה עומד על המשך ניהול ההליך ללא שיתייצב לדיון". באי כח המשיב צרפו להודעתם, צילום של אחד מעמודי הדרכון של המשיב, לפיו קיבל המשיב כבר ביום 22.2.2016 ויזה משוודיה.

   ביום 14.11.2016 ניתנה החלטת בית הדין בבקשת הסילוק. בית הדין קבע כי רישומי מערך הגבולות אכן מהווים "רשומה מוסדית" כמשמעה בסעיף 35 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, וכי אפילו אם נפלה טעות ברישום לא נטען כי ידי המשיב כבולות באופן שלא יעלה בידו ליתן תצהיר ולהתייצב לצורך חקירה על תצהירו. בית הדין האזורי קבע, לאחר שאיזן בין זכות הגישה לערכאות של מהגר עבודה לבין ניהול הליך משפטי הוגן וראוי, כי אין מקום לאפשר למשיב להמשיך ולנהל את התביעה ללא נוכחותו והתייצבותו להליך. בית הדין חייב, לפיכך, את המשיב להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו עד ליום 10.12.2016 ופסק כי אם לא יוגש תצהיר תמחק התביעה. כמו כן, חייב בית הדין את המשיב בהוצאות הבקשה בסכום של 2,000 ₪ (להלן – ההחלטה הראשונה).

3. בעקבות ההחלטה הראשונה הזדרזו באי כח המשיב והגישו בקשה דחופה לעיון מחדש בהחלטה הראשונה עקב שינוי נסיבות (להלן – בקשת השינוי). לבקשת השינוי צורפו מסמכים נוספים התומכים בטענת המשיב לפיה הוא שוהה בשוודיה ובהם תעודה שהופקה על ידי המוסד לקליטת פליטים בשוודיה, תמונות של המשיב בשוודיה ותצהיר של באת כוחו לפיו היא נמצאת בקשר רציף עם המשיב ומשוחחת עמו בטלפון ובשיחות וידאו.

   המבקשת טענה בתשובתה, בין היתר, כי הליך של עיון מחדש בהחלטה אינו הליך נכון, כי המידע החדש שצורף היה בידי באי כח המשיב עוד טרם מתן ההחלטה הראשונה וכי ההחלטה הראשונה נכונה לגופה ויש להותירה על כנה.