בר"ע 23595-01-17

השופטת לאה גליקסמן:

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת דגית ויסמן; סע"ש 39475-08-15) מיום 26.12.2016, שבה נדחתה בקשתו של המבקש לעיון מחדש בהחלטה מיום 9.7.2016.

2.בהחלטה מיום 9.7.2016 נקבע כי ההסכם שבין שתי המשיבות יימסר לעיונו של המבקש, תוך מחיקת סכום התמורה המפורט בסעיף 16 להסכם, נוכח היותו של סעיף התמורה "סוד מסחרי".

2.בהחלטה מושא הבקשה נדחתה בקשתו של המבקש לעיון מחדש בהחלטה מיום 9.7.2016. בית הדין האזורי קבע כי אין עיגון בתקנות להליך של "עיון מחדש", ואין בטיעונים הנוספים כל טיעון שלא יכול היה להיות מועלה או שלא הועלה כבר בבקשה עצמה, ואין זו הדרך להשיג על החלטות שיפוטיות. לגופו של עניין נקבע כי אין קשר בין טענותיו המהותיות של המבקש כגון אפליה לבין התמורה הכספית, ואף שאלת אחריות מזמין השירות תיבחן על יסוד כלל הוראות ההסכם וההתנהלות בפועל ולא על יסוד סעיף התמורה. גם אם לסעיף התמורה משקל כלשהו בשאלה זו, ההחלטה על מחיקת הסעיף היא תוצאה של האיזון בין האינטרסים השונים והמתנגשים בין בעלי הדין.

3.לאחר בחינת הבקשה וכלל החומר שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי להידרש לתגובת הצד שכנגד.

4.ראשית, ההחלטה המהותית מושא בקשת רשות הערעור היא ההחלטה מיום 9.7.2016, שבה נקבע כי סעיף התמורה שבהסכם יושחר ולא יועבר לעיון המבקש. המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה זו חלף זה מכבר. בהתאם לפסיקה, אין להאריך באופן מלאכותי את המועד להגשת בקשת רשות ערעור באמצעות הגשת בקשה לעיון חוזר [רע"א 8766/16 עבדאללה אבו ג'אנם נ' נכסי רמלה 3 בע"מ (5.1.2017)]. אוסיף, כי גם הטענה שלא ניתנה למבקש הזדמנות לטעון בעניין השחרת סעיפים מההסכם היא טענה "ערעורית" על ההחלטה מיום 9.7.2016, שאותה יכול היה המבקש לכלול בבקשת רשות ערעור על אותה החלטה.

5.שנית, לגופו של עניין, הלכה היא כי מתן או סירוב ליתן צו לגילוי ועיון במסמכים נתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ורק שעה שההחלטה מופרכת על פניה, תתערב ערכאת הערעור בהחלטה זו (דב"ע (ארצי) נד/16-4 בנק איגוד לישראל בע"מ – ההסתדרות הכללית פד"ע כז 225 (1994); דב"ע (ארצי) נז/3-102 ד"ר דבורה נבות-פיקל – ד"ר מרדכי ריכטר, פד"ע לב 460 (1997)). בית הדין האזורי, שלפניו פרושה יריעת ההתדיינות בין הצדדים ואף עיין בהסכם ההתקשרות שבין שתי המשיבות סבר כי גילוי סעיף התמורה אינו חיוני להכרעה בטענותיו של המבקש, ומכל מקום כי איזון האינטרסים מצדיק העדפת זכותן של המשיבות לשמירה על סודיות מסחרית על פני אינטרס הגילוי. בית הדין האזורי בחן את העניין על יסוד כלל השיקולים הרלוונטיים, ולא מצאתי כי יש הצדקה להתערבות בשיקול דעתו.

6.סוף דבר  - בקשת רשות הערעור נדחית. הואיל ולא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ז שבט תשע"ז (13 פברואר 2017) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: