בר נ' מגן דוד אדום בישראל

פסק דין

בתביעה זו מבקש התובע לחייב את הנתבעת להשיב לו את מלוא הסכום ששולם על ידו (5,091 ₪ נכון לחודש 2/08) לסילוק חוב של אביו, מר עוזי בר, כלפי הנתבעת, וזאת מאחר ולטענתו הסכום הנ"ל נגבה ממנו שלא כדין ובנסיבות המהוות כפיה ו/או הטעיה מצד הנתבעת.

לטענת התובע, אשר לא הובא מטעם הנתבעת עד לסתור אותה, ביום 14.2.08 הופיע בביתו מעקל וטען כי בידו צו המאפשר לו לעקל את המטלטלין בדירה (המשמשת למגורי התובע וכן למגורי אביו), אלא אם התובע יסדיר את פרעון החוב. התובע על אף שלא היה חייב דבר לנתבעת או לנושה אחר, חשש מנקיטת הליכי עיקול המטלטלין ולפיכך הסכים, בעצה אחת עם אביו עמו התיעץ בטלפון, לשלם את סכום החוב בהסדר של פריסת תשלומים.

לאחר שעזב המעקל את המקום, התברר לתובע כי צו העיקול היה לתפיסת רכב ולא להוצאת מטלטלין כפי שנטען בפניו, וכן הוברר לו מפי אביו כי מאחר וניתן צו לכינוס נכסי אביו שהוא החייב בתיק ההוצל"פ, עוד בחודש 5/2007, לא היתה רשאית הנתבעת לנקוט בהליכי הוצאה לפועל כלשהם כנגד האב, וממילא כך נטען, הליכי העיקול ננקטו שלא כדין.

במהלך הדיון בפני שמעתי את עדותו של התובע וכן את עדות אביו אשר במהלכה הציג מסמכים המעידים על כך שביום 25.5.05 ניתן צו לכינוס נכסי האב ומכוחו צו לעיכוב כל ההליכים כנגד האב, וכן הוצג בפני מכתב שנשלח לב"כ הנתבעת בדואר רשום ביום 25.9.07 ואשר בו מודיע האב לב"כ הנתבעת כי ניתן צו לעיכוב ההליכים כנגדו.

לאחר שמיעת טיעוני התובע ובהעדר עדות נוגדת מטעם הנתבעת, שוכנעתי כי אכן במועד הגעת המעקל לבית התובע, הוצג בפניו מצג מטעה לפיו בסמכות המעקל ליטול את המטלטלין מהדירה ובשל מצג זה, החליט התובע באותו מועד לשלם את סכום החוב על אף שאין הוא נושא בו ואינו חייב בו. אמנם בדו"ח המעקל נרשם כי ההסדר הושג לאחר מו"מ עם החייב, דהיינו האב עצמו, אולם מהעדויות שנשמעו בפני עולה כי האב לא ניהל כל מו"מ עם המעקל אלא רק שוחח טלפונית עם בנו ויעץ לו לשלם את הסכום הנדרש, על מנת למנוע ביצוע הליכי עיקול בביתו.

יתרה מזאת, משהוכח בפני כי האב מסר הודעה בדבר עיכוב ההליכים כנגדו לב"כ הנתבעת, הרי שעצם ביצוע צו העיקול בין אם במהלכו נוצר מצג מטעה כנטען ובין אם לא, היה מנוגד לצו כינוס הנכסים ולהוראת סעיף 20 לחוק פשיטת הרגל אליו הפנה הצו. אמנם, לא נעלם מעיני כי צו העיקול הוצא על ידי ראש ההוצאה לפועל כבר ביום 3.9.07 (דהיינו, קודם למתן ההודעה על קיום צו עיכוב ההליכים) אולם בין מועד הוצאת הצו ועד למועד ביצועו בחלוף 5 חודשים (!), היה לנתבעת או לבאת כוחה, זמן די והותר להורות על ביטול ההליך ואי ביצועו לאור קיומו של צו עיכוב ההליכים.

בנסיבות אלו, ובניגוד לטענת הנתבעת, אינני רואה בתשלום על ידי התובע כתשלום מרצון, שכן ברור לחלוטין כי הוטעה לחשוב כי אביו חייב בתשלום החוב, וכי אי ביצוע תשלום באותו המועד יחשוף אותו להליך של הוצאת מעוקלים בביתו, דבר שכל אדם מן הישוב (וכזה התרשמתי כי התובע), חפץ להמנע ממנו.

אוסיף עוד כי טענת הנתבעת שהתובע "מתעמר" בנתבעת בהגשת הליך זה שקודם להגשתו הוגשה תביעה אישית כנגד באת-כוחה, מן הראוי שלא היתה נטענת בנסיבות בהן הנתבעת היא שפעלה בניגוד לצו עיכוב ההליכים ובפעולתה זו, גרמה לכך שהתובע ישלם חוב שאין הוא חייב בו.

לא נעלם מעיני כי יש בהיעתרות לתביעה זו כדי לסכל או להקשות על גביית חוב האב לנתבעת אולם אין בכך, על אף תחושת אי הנוחות מדרך פעולתו של התובע, כדי להביא לחיובו בחוב שאינו חייב בו מקום בו הנתבעת היא שפעלה בניגוד לדין בביצוע הליכי העיקול.

אשר על כן אני מורה לנתבעת להשיב לתובע את הסך של 5,091 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה בלבד מיום 15.5.08 ועד ליום 27.4.09 (מועד הגשת התביעה) וכן בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 27.4.09 ועד היום.

בנסיבות הענין ולאור העובדה כי התובע לא פעל באופן מיידי, לאחר ביצוע הליכי העיקול וגילויו כי הוטעהעל ידי המעקל, לביטול התשלום על ידו דבר אשר ייתכן והיה מייתר את הצורך בהליך משפטי, אין צו להוצאות.

התשלום יבוצע בתוך 30 יום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ח' ניסן תש"ע, 23 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.