בר כוכבא נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 23/7/13 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי נכותו היציבה של המערער היא בשיעור 5% בגין הגבלה ניכרת בתנועות קרסול ימין, בתחולה מיום 1/9/11 ("ההחלטה").

2.עניינו של המערער הוחזר לוועדה לפי פסק דין מיום 11/3/13 (ב"ל 12- 08- 19350), שניתן בהסכמת הצדדים ("פסק הדין"). על פי פסק הדין הוחזר עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתזמן את המערער ותאפשר לו לטעון בפניה; תתייחס באופן מנומק למסמך הרפואי של פרופ' רופמן מיום 6/3/12; תציין באופן מפורט מהם הרישומים הרפואיים עליהם היא מסתמכת לצורך ניכוי מצב קודם, תפרט את צוין בהם רישום על הגבלה בתנועה, ותנמק החלטתה.

3.טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה לא פעלה כלשון פסק הדין. נטען כי הוועדה לא התייחסה להגבלה בתנועות הקרסול, הן בבדיקתה והן בתיעוד הרפואי. עוד נטען כי התייחסות הוועדה לתעודה של פרופ' רופמן הייתה חלקית.

4.לטענת המשיב, הוועדה קיימה את הנחיות פסק הדין, התייחסה לרישומים רפואיים בדבר הגבלה בתנועות והסבירה מדוע לדעתה יש לנכות מצב קודם.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

6.הוועדה התכנסה ביום 23/7/13, בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחית לרפואה פנימית ומומחה לכירורגיה. הוועדה עיינה בפסק הדין, והקשיבה לתלונות המערער. לאחר שעיינה בתעודות הרפואיות של פרופ' רופמן מיום 29/5/11 ומיום 6/3/12, ובתיק הרפואי של המערער מקופת החולים, הגיעה הוועדה לכלל מסקנה כי יש לערוך חשבון עובר ושב, שכן אילו היה המערער נבדק על ידי ועדה רפואית לאחר הפגיעה משנת 2006 ולפני הפגיעה נשוא ערעור זה משנת 2010 – הייתה נקבעה לו נכות רפואית בשיעור 5%. הוועדה שבה וקבעה כי נכותו של המערער היא בשיעור 10% בגין הגבלה ניכרת בתנועות קרסול ימין, לפי פריט ליקוי 48(3)(א), בניכוי 5% לפי פריט ליקוי 35(1)(א-ב), סך הכל נכות בשיעור 5% מיום 1/9/11.

7.באשר לתעודה הרפואית של פרופ' רופמן: למקרא הפרוטוקול עולה כי הוועדה נתנה דעתה לתעודות הרפואיות של פרופ' רופמן, וציינה כי אין בהן תיאור של עברו של המערער בגין פגיעת קרסול בשנת 2006. הוועדה הוסיפה וציינה כי פרופ' רופמן תיאר הגבלה קשה בתנועות סובטלריות מימין, כאשר לדעת הוועדה ממצאים אלו לא נמצאו בעת בדיקת המערער על ידי הוועדה, שכן בבדיקת הוועדה נמצאו תנועות סובטלריות תקינות וזהות דו צדדית. הוועדה הוסיפה והסבירה כי אינה מקבלת את מסקנותיו של פרופ' רופמן לגבי שיעור הנכות, ולגבי יישום פריט הליקוי המתאים.

הנה כי כן, הוועדה הסבירה נמק היטב מדוע אינה מקבלת את מסקנותיו של פרופ' רופמן. הוועדה פירטה את הממצאים שמצאה בבדיקתה הקלינית, היינו תנועות סובטלריות תקינות וזהות דו צדדית, בעוד שפרופ' רופמן מצא הגבלה קשה בתנועות סובטלריות מימין. דין הוא שממצאים שונים מהווה הנמקה והתייחסות מספקת לחוות דעת או לקביעה רפואית שונה מזו של הוועדה. יתרה מזו: הוועדה הסבירה כי אינה מקבלת את מסקנותיו של פרופ' רופמן נוכח הפגם שנפל לדעתה בתעודה הרפואית של פרופ' רופמן, היינו העדר התייחסות לפגיעת קרסול בשנת 2006.

המסקנה העולה מכל האמור היא שהוועדה מילאה אחר הוראת פסק הדין בעניין זה, ולא מצאתי טעם להתערבות בהחלטתה.

8.באשר לניכוי מצב קודם: עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה, כי לאחר שעיינה בתיק הרפואי של המערער מקופת החולים, ציינה הוועדה כי קיימים רישומים רבים בגין הגבלה בקרסול ימין. הוועדה הפנתה לרישום מיום 16/2/06, בו צוינה סיבת הביקור: "כאב בקרסול ימין, עוצמת הכאב מ- 1 עד 10 = 10", וכן צוין "הכאב מתגבר בתנועה". בסיכום ביקור מיום 26/2/06, נרשם כי הכאב החריף, והמערער התלונן על כאבים בצד פלנטרי של כף רגל ימין, והוא אינו דורך עליה. בהתייחס לסיכום ביקור מיום 5/3/06 ציינה הוועדה "לפני כ-3 שבועות בזמן הליכה חש כאב חד בקרסול רגל ימין, טופל במחלקת תאונות לין... בצילום שינויים ניווניים ללא ממצא חבלתי... טיפול סימפטומטי... פיזיותרפיה...". בתיעוד רפואי מיום 9/3/06 נרשם "מנוחה עוד מספר ימים".

הוועדה סיכמה וקבעה כי קשה לקבל את הסברה שבעבר לא הייתה הגבלה בתנועות, כאשר תוארו כאבים עזים בכל תנועה; נפיחות עזה הדורשת קומפרסים וגרב לחץ; טיפול פיזיותרפי שניתן בדרך כלל בשל הגבלה בתנועה, ולא במצב של תנועות מלאות; המערער קיבל חופשת מחלה בגין פציעה זו; בבדיקות דימות סמוך לאירוע נמצאו שינויים ניווניים בקרסול ימין.

9.אמנם, על פי רוב, ועדה המתבקשת להפחית משיעור הנכות בגין מצב שקדם לפגיעה שהוכרה, נדרשת להצביע על נתון מוכח שיעיד על נכות קודמת, שהייתה יכולה להצדיק קביעת נכות כבר אז. על כן, בהתאם לפסק הדין התבקשה הוועדה נשוא ערעור זה לפרט מהם הרישומים הרפואיים עליהם היא מסתמכת לצורך ניכוי מצב קודם. לדעתי, הוועדה אכן פעלה באופן זה, וקבעה על סמך הניסיון והידע המקצועי שלה כי הרישומים הרפואיים הקודמים מצביעים על אנמנזה אופיינית להגבלה בתנועות הקרסול. לכן, קבעה הוועדה על סמך תיאור התלונות, הטיפול שהמערער קיבל, האבחון הרפואי ובדיקות הדימות, כי ביכולתה להגיע לאותה הנחה מבוססת או מסקנה בדבר מצבו של המערער טרם התאונה שהוכרה.

מדובר בקביעה רפואית בתחום מומחיותה שלהוועדה, ולכן משנתנה הוועדה החלטה מנומקת העולה בקנה אחד עם הוראות הדין, הרי שלא מצאתי שנפל בה פגם משפטי. לפיכך, גם טענת ערעור זו דינה להידחות.

9.המסקנה העולה מהאמור לעיל היא שהוועדה פעלה בדיוק על פי הנדרש ממנה בפסק הדין. התייחסות הוועדה לתעודה הרפואית של פרופ' רופמן מנומקת ומפורטת, והנמקת הוועדה בנוגע לניכוי מצב קודם היא ברורה ומוסברת היטב. מכאן, שלא מצאתי שנפלה בהחלטת הוועדה טעות משפטית.

10.לאור כל האמור, הערעור נדחה בזאת.

11.אין צו להוצאות.

12.הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ה כסלו תשע"ד, (28 נובמבר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.