בר זאב נ' סלצקי ואח'

החלטה

בעניין: בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בתיק זה, הואיל והמבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. אציין כי הבקשה הוגשה בשם שלושת המבקשים, אף שבפסק הדין חויב רק המבקש מס' 3 (להלן: "המבקש").

לאחר שעיינתי בבקשה מצאתי כי מן הדין לדחותה ללא צורך בקבלת תגובת המשיבה.

בהתאם לתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הכלל הוא, כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק הדין עליו מערערים. בפסיקה נקבע, כי "...הגשת ערעור, כשהיא לעצמה, אינה מונעת בעד הזוכה להוציא לפועל את פסק הדין או לפעול על פי פסק הדין בכל דרך אחרת. מי שמבקש כי בית המשפט לערעורים ימנע בעד הזוכה לפעול על פי פסק הדין, ולו רק באופן זמני, נושא בנטל, ואין זה נטל קל, לתמוך את הבקשה בטעם טוב" (בש"א 2966/96 עטיה נ. עירית תל אביב פד נ (1) 668 בעמ' 670).

בהחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע שוקל בית המשפט את סיכויי ההצלחה בערעור; וכן בוחן האם יהיה זה מן הנמנע או קשה להשיב את המצב לקדמותו, אם יזכה המערער בערעורו לאחר שפסק הדין בוצע.

בענייננו מדובר בפסק דין הקובע חיוב כספי. בהלכה הפסוקה נקבע, כי "כדי לזכות בעיכוב ביצוע של פסק-דין הקובע חיוב כספי, מוטל על המבקש להראות שאם יזכה בערעורו לא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו" (בש"א 8240/96 איתן חנני נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד נ(5), 403, בעמ' 405-406; וראה גם: ע"א 9296/03 עזרא אהרוני נ' יוסף מנשה, פ"ד נח(2), 301, בעמ' 304-305 והאסמכתאות המפורטות שם; ע"א 4444/10 חברת דפוס מאור ולך בע"מ נ' עדי נסים עדי (21.6.10); ע"א 2841/07 מינהל מקרקעי ישראל נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה (25.8.08)).

יישומם של כללים אלה בענייננו מוביל למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אף מבלי להידרש לסיכויה של בקשת רשות הערעור, הרי שיש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע מן הטעם שלא עלה בידי המבקש להצביע על כך שאם יזכה בבקשת רשות הערעור ובערעור לא יוכל לגבות מן המשיבה בחזרה את כספו. אין די בטענה הכללית והערטילאית הנטענת בסעיף 2 לבקשה ונתמכת בסעיף 3 לתצהיר שצורף לה, על מנת להראות כי יהיה בלתי אפשרי, או קשה, להשיב את המצב לקדמותו אם יזכה המבקש בבקשת רשות הערעור ובערעור עצמו.

לפיכך הנני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, ג' טבת תשע"ב, 29 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.