פסק - דין
1.בפני תביעה לתשלום תמורה חוזית מוסכמת בסך של 17,000 ₪.
2.התביעה נסמכת על טענת התובע כי בחודש מאי 2005 ביצע עבור הנתבע עבודות רישוי שביטוין בהתקנת חיבור חשמל לנכס מקרקעין שהיה ברשותו של הנתבע (להלן: "הנכס"), וכי הובטח לתובע על-ידי הנתבע כי אם יעלה בידו להתקין חיבור חשמל לנכס אזי ישלם הנתבע לתובע את הסכום הנתבע. הנכס מצוי בחדרה וידוע כחלקה 12 בגוש 10017.
3.לכתב-התביעה צורפו מסמכים אלה: אישורים המעידים על תשלום סך של 3,000 ₪ על-ידי התובע לחברת החשמל ביום 19.5.2005 ועל תשלום סך נוסף של 2,016 ₪ ביום 9.6.2005, באמצעות בנק הדואר; ייפוי-כוח בחתימת הנתבע נושא תאריך 9.5.2005 על-פיו הסמיך הנתבע את התובע לפעול עבורו בחברת החשמל בכל הקשור לחיבור הנכס לחשמל; מפה מצבית של הנכס שעל-גביה סימונים הקשורים לכאורה לתוכנית חיבור המגרש לחשמל.
4.הנתבע ביקש לדחות את התביעה על-יסוד טענות אלה:
א.בתקופה הרלבנטית לתביעה היה הנכס מצוי בבעלות הנתבע ושלושה אנשים נוספים ונוהל על-ידי חברת ניהול (להלן: "חברת הניהול").
ב.בשנת 2003 פנה התובע למשרדיה של חברת הניהול וביקש לחכור את הנכס לשם ניהול עסקיו של התובע בו.
ג.שימושו של התובע בנכס הותנה בכך שהתובע ישיג את מלוא האישורים הנחוצים כחוק לשימוש כאמור. בתוך כך הסכים הנתבע לסייע לתובע בהשגת האישורים הנחוצים, אך לא מעבר לכך. ניהול משא ומתן עם התובע בדבר שימושו בנכס וקביעת התמורה בגין שימוש זה הותנו בכך שהתובע ישיג תחילה את האישורים הנחוצים לשימוש כאמור.
ד.במהלך התקופה שעד סוף שנת 2006 ניסה התובע לקבל את אישורן של הוועדה המקומית לתכנון ובניה ושל עיריית חדרה לניהול עסק בנכס, ללא הצלחה. הצלחתו היחידה של התובע הסתכמה בקבלת אישורה של חברת החשמל לחיבור הנכס לרשת החשמל, גם זאת תוך הצגת מצג כוזב כאילו החיבור נחוץ לשם הקמת חממות לגידולים חקלאיים.
ה.ייפוי-הכוח אשר צורף לכתב-התביעה ניתן על-ידי הנתבע לתובע לתכלית של חיבור הנכס לחשמל. התמורה בגין הזמנת חיבור המגרש לחשמל שולמה על-ידי חברת הניהול ביום 21.6.2005.
ו.בשנת 2008 נמכר הנכס על-ידי בעליו. בתוך כך התחוור לנתבע כי התובע פעל בעסקת המכר כמתווך מטעם הרוכשים, זאת ללא ידיעת הנתבע.
ז.לאחר שנמכר הנכס פנה התובע אל הנתבע בבקשה לקבל שכר בגין פעילותו בקשר עם הנכס, זאת לפנים משורת הדין. הנתבע התנה כל תשלום לתובע באישורה של הנהלת החברה שניהלה את המכר ושהנתבע הוא מנהלה. אישור כאמור לא ניתן.
ח.לנתבע ולשותפיו בנכס לא היה כל צורך בחיבור הנכס לחשמל שכן הנכס עמד ללא שימוש והיה נותר כך אלמלא פנייתו של התובע. חיבור הנכס לחשמל נועד אך ורק למטרותיו של התובע במסגרת תוכניותיו לעשות בנכס שימוש מסחרי. הובהר מלכתחילה לתובע כי כל פעילות שלו במסגרת זו תיעשה על חשבונו של התובע בלבד.
5.לכתב-ההגנה צורפו המסמכים הבאים: טופס הזמנת חיבור של המגרש למערכת אספקת החשמל הנושא את שם הנתבע מיום 21.6.2005 ובו דרישת תשלום בסך של 16,221.31 ₪ כולל מע"מ; מכתב התובע אל הנתבע מיום 8.7.2003 ובו מפורטת תוכניתו העסקית של התובע בהתייחס לנכס; מסמך בחתימת התובע שאינו נושא תאריך ואשר נחזה ככולל רשימת עניינים הטעונים הסדר לשם עריכתו של הסכם שכירות בהתייחס לנכס. מסמך זה נושא תאריך העברה בפקס' משנת 2004.
6.בפני העידו התובע ועד התובע, מר נאור לובין, וכן הנתבע ובנו של הנתבע, מר אסף הר-גיל. בחקירתו הנגדית העיד התובע כי הנתבע הבטיח לפצותו בסכום כספי בסך של 17,000 ₪ אם התובע ידאג לכך שיהיה חשמל בשטח וכנגד הטרחה שהתובע טרח בעבור הנתבע משנת 2003. התובע אישר כי דברי הנתבע נאמרו בכפוף לאישור דירקטוריון הנתבע לכך שהכסף ישולם לתובע. התובע טען כי העד מר לובין היה נוכח בעת שנאמרו הדברים, זאת במעמד מתן ייפוי-הכוח לתובע לפנות בשם הנתבע לחברת החשמל, דהיינו ביום 9.5.2005.
7.עד התובע מר לובין הנ"ל העיד כי ביחד עם התובע הגיש בשם הנתבע תוכניות לוועדה המחוזית ולעיריית חדרה. לשאלת בית-המשפט ציין העד כי התוכניות הללו שהוצגו בפניו אינן מתייחסות לנושא החשמל. לובין העיד עוד כי היה נוכח בעת שהנתבע הבטיח לתובע תמורה עבור ביצוע התהליך של הבאת חשמל לשטח, אך ציין שדובר על תמורה ולא על סכום. בחקירתו הנגדית הודה לובין כי הוא אינו חתום על התוכניות שהוגשו לחברת החשמל.
8.בחקירתו הנגדית שב הנתבע וציין כי הסכים לשלם לתובע מה שכונה על-ידו "דמי חמלה", זאת בכפוף לאישור הדירקטוריון לכך, אשר לא ניתן. עוד הבהיר הנתבע כי חתימתו על-ייפוי הכוח שצורף לכתב-התביעה נועדה לסייע לתובע לבצע את הפעולות הדרושות כדי לממש את תוכניותיו העסקיות ביחס לנכס, כפי שתוארו על-ידי התובע במסמך שצורף לכתב-ההגנה משנת 2003. הנתבע אישר כי לא נחתם הסכם בינו לבין התובע וכי מסמכים שהוחלפו היו אך טיוטות לקראת הסכם שלא נחתם.
9.עד הנתבע אסף הר-גיל העיד כי היה נוכח בישיבות שהתקיימו עם התובע וכי במהלכן הודגש בפני התובע במפורש שכל מה שהתובע עושה בנכס הוא באחריותו ועל חשבונו. בחקירתו הנגדית העיד עד זה כי בעלי הנכס הם ששילמו עבור החשמל.
10.מעמדו של התובע הוא של המוציא מחברו ועל כן עליו הנטל להוכיח את כל יסודותיה ומרכיביה של תביעתו. התביעה הוגשה בעילה חוזית, על-יסוד הסכמה והתחייבות כביכול של הנתבע לשלם לתובע סך של 17,000 ₪. מן העדויות שהובאו בפני עולה כי לא ניתנה לתובע התחייבות לשלם לו תמורה שזה סכומה. אכן, הנתבע גילה נכונות לבדוק אם קיימת הסכמה של החברה שניהלה את הנכס לשלם לתובע תמורה כלשהי, תוך התניית התשלום בהסכמה כאמור – אך הסכמת החברה לא ניתנה.
11.ברקע הדברים ניצבת מערכת יחסים לא מחייבת בין הצדדים, בגדרה העלה התובע הצעה לשימוש עסקי בנכס על-ידו והובהר לו כי תנאי להוצאתה לפועל של תוכנית כאמור הוא כי התובע יקבל תחילה את כל ההיתרים והאישורים הנחוצים לכך כחוק. במצב דברים זה אין בעצם נכונותו של הנתבע לסייע לתובע בהשגתם של האישורים האמורים כדי להוות ראייה להתחייבות של הנתבע לשלם לתובע תמורה כלשהי בעבור טרחתו של התובע – טרחה שנועדה לשרת בראש ובראשונה את מימוש תוכניותיו העסקיות של התובע עצמו בהתייחס לנכס. עוד הובהר כי הנתבע ושותפיו בנכס, ולא התובע, הם שנשאו בעלות חיבור החשמל לנכס.