בקשה למתן צו לקיום צוואת המנוחה

בקשה למתן צו לקיום צוואת המנוחה מיום 12.3.2015 והתנגדות – על דרך בקשה להוספת הוראה לצוואה.
העובדות הרלוונטיות:-
1. הגברת פ' (א') מ' הלכה לעולמה ביום 18.4.2015, כשהיא רווקה וללא צאצאים (להלן: "המנוחה").
2. למנוחה בחייה הייתה אחות בשם גב' פ.מ ז"ל ואח בשם ד.מ  ז"ל.
3. תובעים 1-4 הם ילדי אחות המנוחה גב' פ.מ ז"ל.
4. תובעים  5-7 הם ילדי תובע 2.
5. הנתבעת היא אשת אח המנוחה, מר ד.מ ז"ל, שהלך לעולמו ביום 29.3.2002. (להלן: "ד' ז"ל").

6. תובע 1 הגיש בקשה למתן צו קיום לצוואת המנוחה בעדים מיום 12.3.2015 (להלן: "הצוואה"). על פי הוראות הצוואה, תובעים 5-7 זוכים מהעיזבון במנה שסכומה עד לסך של 100,000 ₪ מתוך הכספים שיהיו במועד הרלוונטי בחשבון הבנק של המנוחה בבנק לאומי, וזאת בחלקים שווים ביניהם ויתרת עיזבון המנוחה מונחלת, בחלקים שווים, לתובעים 1-4. 
7. הנתבעת הגישה התנגדות לצוואה והתנגדותה נתמכת בעמדת תובעים 2, 5-7.
8. עמדת תובע 1 נתמכת בעמדת תובעים 3-4.
טענות הצדדים:
9. בהתנגדות למתן צו קיום לצוואה שהגישה הנתבעת, התבקש בית המשפט להורות על תיקון צוואת המנוחה מיום 12.3.15, מכוח סעיף 30 (ב) לחוק הירושה התשכ"ה-,1965 ובאופן שיתווסף סעיף 3 לצוואה ולאחר המילים "בכפוף לאמור בסעיף 2, לעיל" ירשמו המילים "הריני מצווה את מלוא זכויותיי בדירה ברחוב XXX בXXX, הידועה כגוש XXX, חלקה XX, תת חלקה XX, לאשת אחי, הגב' ר.צ...". נטען כי בעת עריכת הצוואה סברה המנוחה בטעות כי אין לה כל זכויות בדירה בה התגוררה ברחוב XXX XXX, הידועה כגוש XXX חלקה XX תת חלקה XX (להלן: "הדירה") מאחר וסברה, ויתרה על זכויותיה בעת שהסתלקה, בשנת 2002, מעיזבון בעלה של הנתבעת, לטובת הנתבעת. נטען כי אלמלא הטעות והעובדה כי המנוחה סברה שאין לה זכויות בדירה לאחר שזכויותיה הועברו לנתבעת מכוח ההסתלקות,  הייתה המנוחה מנחילה לנתבעת את הזכויות בדירה. 
נטען כי המנוחה, ילידת 1933, עלתה לישראל עם כל משפחתה בשנת 1956. כי למנוחה לא היו השכלה או מקצוע והיא עבדה כפועלת ייצור בתנובה, חיה חיים צנועים והייתה קשורה קשר רגשי עמוק ומשמעותי לאחיה ד' ז"ל, בעלה של נתבעת 1. נכתב כי המנוחה טיפלה בילדיו של ד'  וראתה בהם ילדיה. כן נטען כי ביוזמתו של ד' ז"ל שדאג למנוחה, רכשו המנוחה וד' ז"ל בשנת 1999 את הזכויות בדירה בחלקים שווים ורכישת הדירה עבור המנוחה התאפשרה אך ורק בשל מימון מחציתה על ידי ד' ז"ל. בנוסף נטען כי הוסכם שהמנוחה תוכל להתגורר בדירה עד אחרית ימיה ללא תמורה ולאחר אריכות ימיה יעברו זכויות המנוחה בדירה אל ד' ז"ל ומשפחתו. נטען כי תובעים 2,5-7, מודעים ומסכימים לכך. כן נטען כי על פי אותה הבנה, ובהתאמה, ערכו ד' ז"ל והמנוחה צוואה בעדים וזאת ביום 14.4.01. בצוואה הללו הורישו האחים זל"ז את זכויותיהם בדירה, בכפוף לזכות מגורים של אחותם הגב' פ.מ, אשר התגוררה באותה עת עם המנוחה בדירה. בצוואת ד' ז"ל הוספה הוראת יורש אחר יורש בדבר העברת הזכויות לאשתו, נתבעת 1. נטען כי בשל הקשרים החמים בין נתבעת 1 וילדיה לבין המנוחה,  לאחר פטירת ד' ז"ל גמלה בלב המנוחה ההחלטה להעביר את זכויותיה בדירה לנתבעת 1 בעודה בחיים. בשל כך, הסתלקה המנוחה מצוואת ד' ז"ל וביום 13.8.02 ניתן צו לצוואתו מיום 14.4.01, אגב הסתלקות המנוחה לטובת נתבעת 1. טענת הנתבעת היא כי המנוחה סברה שהסתלקות זו משמעה כי כל הזכויות בדירה עברו לנתבעת. נטען כי הקשר החם נשמר וכי נתבעת 1 ומשפחתה העניקו למנוחה סיוע יום יומי אף בעזרת תובעים 2,5-7 ועזרה זו גדלה לאחר פטירת האחות פ' ז"ל בשנת 2012. כהכרת תודה ועל מנת להסדיר רכושה לאחר פטירת ד' ופ', ערכה המנוחה צוואה חדשה, בעדים מיום 8.6.2012 ואחר כך צוואה מיום 12.3.2015 שנערכה כחודש טרם הפטירה. נטען כי בכל מקרה המנוחה נתפסה לכלל הטעות הנ"ל ובעטייה לא נכללה בצוואה הוראה המורה על הנחלת הזכויות בדירה לנתבעת חרף כי רצונה היה ידוע לכל המשפחה. לראיה הצביעה הנתבעת על כי לא נכתב אזכור ספציפי של פרטי הדירה תחת פירוט הרכוש ולהבדיל מחשבונות הבנק ועל כי סעיף 3 הוא סעיף שיורי שנועד להקיף את כל הנכסים שבבעלות המנוחה, גם אם לא ידעה אודותיהם. נטען כי לכן נכתב "כל נכסי דלא ניידי...". בנוסף נטען כי המנוחה לא יכולה הייתה להבין את המונח "נכסי דלא ניידי". לסיכום נטען כי לאור הקשר החם לא ייתכן שנתבעת  וילדיה הודרו מעיזבון המנוחה, אלא סביר להניח כי המדובר בטעות שביסוד הצוואה וצוואת המנוחה משנת 2001 מעידה על רצונה זה. נתבעת 1 הפנתה לסעיף 30 (ב) לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965, וטענה כי מתקיימים התנאים המתירים שימוש בסמכות בית משפט על פי הסעיף הנ"ל, לתיקון הצוואה בהתאם לרצון המנוחה.
10. ב"כ היועמ"ש הודיע כי מאחר וכל הצדדים בגירים וכשירים אין לו כוונה להתערב בהליכים.
11. תובעים 1,3,4, הגישו תגובה להתנגדות. בתגובתם נטען כי ההתנגדות יסודה בתאוות בצע חסרת גבולות של הנתבעת המנסה להשתלט על עיזבון המנוחה. באשר לתיאור הרקע לרכישת הדירה נטען כי המנוחה במהלך חייה צברה זכויות מעבודתה, משך כ-25 שנים בתנובה, ואורח חייה והיותה רווקה ללא ילדים אפשר למנוחה לחסוך חלק ניכר מהכספים וזכויות שנצברו. כן נטען כי במהלך השנים בגלל הקרבה הגיאוגרפית של ד' ז"ל ומשפחתו למנוחה, נרקמה בין ד' ז"ל למנוחה מערכת יחסים קרובה והמנוחה סייעה לד' ז"ל ולמשפחתו "סיוע כספי נרחב" – למשל, כך נטען, בארוחות שבת או חג שקיימו יחדיו הייתה המנוחה מתקינה את הארוחות מכספה ואף נהגה לרכוש עבור ד' ז"ל ומשפחתו מצרכי מזון. נטען כי בשנת 1989 מכרה המנוחה דירתה בXXXומכספי התמורה וכספי פרישתה מעבודה, רכשה את הדירה נשוא המחלוקת. בנסיבות אלו, נטען כי "עובדת רישום הזכויות בדירת המנוחה, ע"ש המנוח, בחלקים שווים, מעלה שאלות קשות  וכבדות משקל, ולמעשה, לוטה בערפל כבד מאוד, ביחס לנסיבות השיתוף בדירה זו...עובדה זו כלל לא היתה בתחום ידיעתם של המשיבים 1, 3 ו-5, אשר היו בטוחים שהדירה שייכת כולה למנוחה, ולא בכדי". נטען כי תובע 1 זוכר שהמנוחה ביקשה להיוועץ עימו טרם הרכישה וד' ז"ל כלל לא היה שותף למו"מ עובר לרכישת דירה. בנסיבות אלו ולאור הכספים שהיו בידי המנוחה נטען כי ד' ז"ל לא שילם תמורה עבור הזכויות ולמעשה המנוחה לא הייתה זקוקה כלל לסיוע כספי מאת ד' ז"ל לצורך רכישת הדירה. כן נטען כי "ערפל כבד מרחף" גם בנסיבות הסתלקות המנוחה מן המחצית השניה שצוותה לה בצוואת ד' ז"ל מיום 14.4.01 וצוואת המנוחה מאותו מועד נערכה על ידי הנתבעת, בכתב ידה, בעברית וכחלק מתוכנית הנתבעת לרוקן את עיזבון המנוחה. הוסף כי דווקא בעובדה שבמקום לרשום הערה בדבר זכות מגורים, בחר ד' ז"ל לרשום הדירה על שמו ולהנחילה למנוחה בצוואתו, יש להעיד על חולשת הטענות שנטענו מטעם הנתבעת. בהקשר זה נטען כי המנוחה חתמה על הצוואה בשנת 2011 מבלי שידעה תוכנה או הוטעתה לגבי תוכנה וכך גם לגבי תצהיר ההסתלקות - בפרט כאשר בשנת 2001 לערך עברו ד' ז"ל והנתבעת  להתגורר בXXXX. כן נטען כי מאחר ובעת עריכת הצוואות בשנת 2001 היה ד' חולה והיה ברור כי ימיו ספורים, לא היה היגיון לערוך צואה "סימטרית" בקשר עם הזכויות וצוואת המנוחה מאותו מועד נערכה משום לחץ שהופעל על המנוחה. הודגש כי באופן עקבי הן בצוואה משנת 2012 והן בצוואה האחרונה לא הורישה המנוחה דבר לנתבעת או משפחתה. 
באשר לטענות הנתבעת כי המנוחה לא יכולה הייתה להבין את המונחים בעברית שבצוואה, נטען כי יש להפנות טענות אלו גם כלפי הנתבעת ותצהיר הסתלקות המנוחה מעיזבון ד' ז"ל. נטען כי המנוחה הייתה צלולה, ידעה והבינה היטב את המשמעות המשפטית של פעולותיה ולראיה – שינוי הוראות ספציפיות בצוואה האחרונה למול הצוואה משנת 2012. גריעת הגב' ע.ק, בת האחיינית, והדרת גב' ר.א, אחיינית, עימה הייתה המנוחה בסכסוך. עובדות אלו מעידות על הבנה. כן נטען כי באם רצתה המנוחה להעביר לנתבעת את הזכויות בדירה עוד בחייה, הייתה המנוחה פועלת ופונה לעו"ד כפי שעשתה בעת שביקשה לערוך צוואות ולא על דרך הסתלקות, כשהיא אינה שולטת בעברית. 
באשר לרצון המנוחה נטען כי רצון המנוחה בא לידי ביטוי בצוואה, וההתנגדות רומסת ברגל גסה את רצון המנוחה כפי שבא לידי ביטוי בשתי צואותיה האחרונות. התובעים הצביעו על כי בצוואה משנת 2001 הנחילה המנוחה לד' ז"ל את כל רכושה ומאחר והצוואה נערכה בכתב ידה של הנתבעת לא מן הנמנע שהופעל על המנוחה לחץ בלתי הוגן – לראיה המנוחה שינתה דעתה מקצה אל קצה. באשר למהות הקשר נטען כי לאחר מעבר הדירה היחסים בין המנוחה לבין ד', עברו למתכונת "יחסי משפחה רגילים" כן נטען כי בכל מקרה המנוחה לא הייתה זקוקה לכל סיוע כספי אלא ההיפך הוא הנכון. תובעים 1,3,4 הכחישו כי המנוחה טעתה וטענו כי אין בהעדר פירוט בדבר פרטי הדירה בצוואה לפגוע בהוראות הצוואה ואין להקיש מהפירוט הפוזיטיבי של הכספים וחשבונות הבנק למשמעות העדר פירוט פרטי הדירה או אזכורה. כן נטען כי לתובעים 2,5-7 יש אינטרס כלכלי מובהק בהתנגדות.  
12. הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה (מת/11) וכן תצהיר גב' ר.צ – ביתה (מת/4). כן הגישו תובעים 2,6-7 (מת/7, מת/9, מת/5 בהתאמה) תצהירי עדות ראשית התומכים בטענות הנתבעת. בנוסף, לבקשת הנתבעת, זומן ומסר עדות עו"ד עודד ריהן שערך את הצוואה. מטעם התובעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של תובעים 1,3,4 (מת/1, מת/3, מת/4).