בקשה לדחיית תובענה בעניין משמורת מחמת היעדר סמכות עניינית

לפניי בקשה לדחיית התובענה שלפני, תובענה לעניין משמורת קטינות, מחמת היעדר סמכות עניינית.

העובדות הצריכות לעניין:

1. ביום 18.10.15 הגישה המשיבה תביעה לקביעת משמורת הקטינות בידיה. בכתב התביעה טענה המבקשת, בתמצית, כי המבקש – אבי הקטינות – נטל את משמורת שלוש בנותיהם הקטינות (ילידות ***, *** ו – ***), שלא כדין, הכל בשיתוף פעולה עם אביה של המבקשת ומבלי שהיא מודעת למשמעות מסמכים שעל אודותיהם הוחתמה.

2. כשבוע לאחר מכן, ביום 26.10.15, הגישה המשיבה "בקשה בהולה למתן צו למשמורת זמני ולחילופין לקביעת הסדרי ראייה זמניים".

ביום 22.11.15 הוגשה תגובת המבקש בה טען כי המשיבה ויתרה על משמורת הקטינות במסגרת הליך שהתקיים בבית הדין השרעי.

3. במקביל, הגיש המבקש את הבקשה שלפניי.

בבקשה נטען כי הסמכות העניינית לדון במשמורת הקטינות נתונה לבית הדין השרעי שכן בית הדין השרעי דן בשאלת משמורת הקטינות ונתן פסק דין בהסכמה כבר ביום 27.04.14 לפיו בין היתר משמורת הקטינות תהא בידי האב. המשיבה לא ערערה על החלטה זו ולא פעלה בכל הליך משפטי לשנותה. לשיטת המבקש, המשיבה אף פעלה בשיהוי ניכר עת המדובר בפסק דין אשר ניתן לפני למעלה משנה ומחצה. המבקש מוסיף וטוען כי בית המשפט לענייני משפחה אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין השרעי. המבקש צירף לבקשתו החלטת בית הדין השרעי מיום 27.04.14 בה צוין כי המבקש ואבי המשיבה כמיופה כוחה ושני עדים נוספים התייצבו לדיון והצהירו על הסכמתם להתגרש ועל הסכמתם כי הקטינים יוותרו בחזקת האב. בהחלטה צוין כי בית הדין אישר הסכמתם וחייבם לנהוג על פי ההסכמות.

עוד צירף המשיב פסק דין מאוחר מבית הדין השרעי, לפיו ביום 11.06.14 ניתנת חזקת שלושת הקטינות לאימו של המבקש.

4. בתגובתה טענה המשיבה, כי כלל לא הייתה חלק מההליכים בבית הדין השרעי.

לטענת המשיבה, היא לא נכחה בדיון בבית הדין השרעי כפי שעולה מפורשות מפרוטוקול הדיון. אליבא דהמשיבה, אביה הוא אשר התייצב תחתיה עת הציג עצמו כ"מיופה כוחה" וביצע פעולות שונות בשמה ללא אישורה, וללא ידיעתה. המבקשת מפנה לטענותיה כנגד אביה בכתב התביעה בו נטען כי אביה החתים אותה על מסמכים בעברית מבלי שהבינה על מה חתמה (ר' סעיף 31 לתביעה).

עוד טוענת המשיבה כי בבית הדין לא נערך כל דיון לגופו של עניין אשר בוחן את טובת הקטינות.

לדידה של המשיבה, בנסיבות המקרה דנא לא מתקיימים כללי הסמכות הנמשכת שכן אין די באישור הסכמות לצורך הקניית הסמכות הנמשכת אלא יש צורך לקיים דיון לגופו של עניין ולפסוק בו ("דן ופסק"). לבסוף אף טוענת המשיבה, כי הקטינים אינם כבולים בהסכמות הוריהם.