בקרמן נ' שטיינר ואח'

פסק דין

מונחת לפניי בקשת הנתבעים למחיקה או דחייה על הסף של התובענה.

התובע עותר להשיב לו אגרת בקשת מידע ששילם לנתבעת 2 בהתאם להנחיית נתבע 1 בסך 86 ₪ (להלן: "הבקשה"). כן עותר התובע לקבל השבה של סכום הקנס ששולם במסגרת גזר הדין שנגזר עליו בביהמ"ש לעניינים מקומיים בת"א בקשר עם עבירת חניה שביצע (להלן: "ההליך הפלילי"). ואחרון נתבע פיצוי בגין עוגמת נפש ובזבוז זמן.

תביעת התובע מבוססת על טענתו, כי עקב טיפול לקוי ולא נאות של הנתבעים בפנייתו לקבלת מידע מהם על פי דין, הוכשלה יכולתו להתגונן בהליך הפלילי, והוא הורשע בדין. משכך, לשיטתו, זכאי הוא להשבת עלויות אגרת הבקשה, וכן להשבה של העלויות שנבעו מן הטיפול הבלתי תקין, הכוללות את השתת הקנס עליו.

הנתבעים עתרו לדחייה ו/או מחיקה של התביעה על הסף. לטענתם התביעה נעדרת סמכות עניינית. מבלי למעט מן הנטען הוגשה בקשה להעניק לנתבע 2 חסינות על פי דין משום שפעולותיו בוצעו במסגרת תפקידו כעובד הרשות.

לתובע ניתנה זכות תגובה, ונמסרה תגובה מטעמו ביום 3.5.11.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהן וכן בטיעוני הצדדים, שוכנעתי כי יש ממש בעתירת הנתבעים, ודין התביעה להדחות על הסף. זאת לאור העובדה שבית משפט זה אינו מוסמך לדון ולהכריע בעתירות התובע המפורטות בתביעתו. בהעדר סמכות עניינית, כקבוע בתקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, דין התביעה להידחות.

אשר לטענות הנוגעות לאגרת הבקשה, צודקים הנתבעים כי כל טרוניה שיש לתובע ביחס לכספים שנגבו ממנו לצורך קבלת המידע, או כל טענה שיש לתובע בנוגע לתקינות התנהלות הנתבעים כרשות ציבורית, אינה מסורה להכרעתו של בית משפט זה. בהתאם לסעיף 5 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000 (להלן: "חוק ביהמ"ש לעניינים מנהליים"), מסורה לביהמ"ש לעניינים מנהליים הסמכות הייחודית לדון ולהכריע בהחלטה של רשות ציבורית (המנויה בתוספת הראשונה לחוק), הפועלת לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק חופש המידע").

ודוק, תביעת התובע אינה מכוונת כנגד החלטת הממונה על חופש המידע ביחס לגובה סכום האגרה כשלעצמו, ולפיכך, אין רלבנטיות בתביעה שלפניי לסעיף 18(ה) לחוק חופש המידע.

מעבר לנדרש, אציין כי גם לגופו של עניין לא נוכחתי כי היה פסול בהתנהלות הנתבעים. האגרה נגבתה בהתאם להוראות סעיף 18(א) לחוק חופש המידע, ועסקינן באגרה המשולמת בהתאם להוראות חוק חופש המידע לשם פתיחת הליך, ואין לה כל קשר לאופי הטיפול שניתן ולתוצאותיו.

סיכומו של דבר, אין לבית משפט זה סמכות לדון בטענותיו של התובע ביחס לטיפול שניתן במענה לפנייתו לקבלת מידע בהתאם לחוק חופש המידע. משנשמט הבסיס העיקרי לתלונת התובע, נשמטות גם יתר עילות התביעה.

למותר לציין כי בית משפט אזרחי, תהא ערכאתו אשר תהא, אינו יכול להדרש להליך הפלילי, ואין בסמכותו לבטל בדלת האחורית קנס שהוטל במסגרת הליך פלילי (ע"א 8080/99 וקס נגד עירית תל-אביב).

עבירת החניה הנטענת התבררה באכסניה המתאימה לה בביהמ"ש לעניינים מקומיים, וכל טענה שיש לתובע בקשר לאופן ניהול ההליך הפלילי ותוצאותיו, צריכה ויכולה להתברר רק באותו ביהמ"ש, או במסגרת ערעור על פסק הדין בהליך הפלילי, ככל שהתובע סבר שיש מקום לערער עליו.

אשר על כן אני דוחה את תביעת התובע.

מסקנה זו מייתרת את הצורך להדרש לבקשה לחסינות שהגישו הנתבעים.

מודע לתובע כי קיימת זכות לבקש לערער על פסק הדין תוך 15 יום ממועד קבלתו.

ניתן היום, ל' ניסן תשע"א, 04 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: