בצלאל נ' מדינת ישראל

פסק דין

המערער הגיש ערעור מפורט ומוסבר היטב, מדוע לדעתו, טעה בית משפט קמא בהרשיע אותו בעבירה הקלה בה הורשע בשלה נדון לקנס לא גבוה ובפסילה מותנית לשנה.

אלא שכל נימוקי המערער בכתב וגם בעל פה, הינם "ויכוח" עם קביעות עובדה שקבע בית משפט קמא. אותן קביעות עובדה התבססו, בין היתר, על ממצאי מהימנות שקבע בית משפט קמא, אם כי צודק המערער ואכן בהכרעת הדין לא אמר בית משפט קמא במפורש כי לא מקבל את גירסת המערער מחמת אי אמון בה.

הלכה היא כפי שנקבע זה מקרוב בע"פ 5124/08 ג'אבר נ' מ"י (4.7.11) טרם פורסם, שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בממצאים עובדתיים ובקביעות מהימנות שנקבעו על ידי ערכאה דיונית, תמצית ההנמקה לכך היא שאותה ערכאה היא ששמעה את העדויות והתרשמה מהן באופן בלתי אמצעי.

יש 4 חריגים שאינם רלוונטיים בענייננו לכלל ואין לעשות בהם שימוש במקרה שבפנינו.

במקרה זה היתה שאלה של כניסת הוראת תמרור לתוקפה מבחינת השעה והאם המערער נסע באותו נתיב טרם התחלף המועד שמותר לנסוע שם. האירוע לא היה בזמן גבולי אלא כשעה טרם השינוי. בית משפט קמא הסביר מדוע הוא סומך דבריו על עדות השוטר ומנגד הצביע על תמיהות בגירסת המערער, למשל הפניה לשוטר טרם ביצוע העבירה כאשר המערער היה בכיוון ההפוך לכיוון ועוד.

אין צורך להאריך בדברים, אין מקום לקבל את הערעור והערעור נדחה.

ניתנה והודעה היום ה' תמוז תשע"א, 07/07/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: