בפ"ת 9234-12-16 מדינת ישראל נ' אפרימאן

 בפני בקשת המדינה להורות על פסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, וזאת לפי סעיף 46 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א -1961.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול, אי ציות להוראת שוטר ונהיגה ללא ביטוח.

בדיון ביום 29.1.17 הסכימה ב"כ המשיב לראיות לכאורה ולפסילת רשיון נהיגתו של המשיב, אך מבקשת כי ביהמ"ש יקצוב את הפסילה מאחר ומדובר בעבירה ראשונה מסוגה בעברו של המשיב.

בבקשתה, טוענת המבקשת כי מדובר במשיב אשר נוהג משנת 2000, צבר לחובתו 26 הרשעות קודמות, כמו כן למשיב יש הרשעות פליליות כולל הרשעה בעבירה של שבל"ר ונהיגה כבלתי מורשה והמשיב אף ריצה תקופות מאסר ארוכות ועל כן יש לפסול רישיונו לאור מסוכנותו הרבה וזאת עד לתום ההליכים המשפטיים.

ב"כ המשיב טענה ביחס לעבירה של אי ציות להוראת שוטר כי המשיב לא הבחין בשוטר ולא הבחין שהשוטר כורז לו, והנאשם עצר מייד כשהבחין שכורזים לו.

במסגרת בקשה לפסילה עד תום ההליכים על בית המשפט לבחון קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה המתוארת בכתב האישום, וכן לבחון שאלת מסוכנות נהיגתו של המשיב. הכרעה בשאלה זו תינתן לאור נסיבות האירוע עצמו ועברו התעבורתי של המשיב.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות מצאתי כי די בראיות הקיימות לשלב זה של הדיון.

כאמור ב"כ המשיב לא חלקה על קיומן של ראיות לכאורה והסכימה לפסילתו של המשיב.

מסוכנותו של המשיב בנהיגה, נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ומהתנהגותו בדרכים בדרך כלל עליה ניתן ללמוד מעברו התעבורתי.