בפ"ת 9198-08-16 מדינת ישראל נ' אלקובי

בפני בקשה להארכת פסילה מנהלית עד תום ההליכים המשפטיים כנגד המשיב, על פי סעיף 47 (ט) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961.

ביום 5.8.16, ניתן כנגד המשיב צו פסילה מנהלית מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בהקשר לדוח המייחס למשיב עבירה של נהיגה בשכרות, לאחר שזה סרב לבצע בדיקת נשיפה ולא שיתף פעולה עם המשטרה למן הרגע הראשון שנעצר.

דא עקא, שרישיונו של המשיב הושב לידיו כבר ביום 3.9.16 על ידי המשטרה, שכן הבקשה לפסול את רישיונו הוגשה לבית המשפט, אך המשיב לא קיבל כל הזמנה לדיון, לא ידע עליה ועל כן לא התייצב.

אף על פי כן, המבקשת ביקשה לפסול את רשיון הנהיגה של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. לטענתה למשיב מיוחסת עבירה של נהיגה מכוח חזקת הסירוב, ומשכך ואף על פי שרישיונו הושב, הרי שאין מתקנים טעות בטעות, ואינטרס הציבור גובר, המבקשת מפה לבש"פ 7855/10 אביתר ברוך נ' מד"י.

המשיב ביקש שלא לפסול את רשיונו,הזכיר כי בעת הדיון חלפו להם שבועיים ימים, ואם רישיונו הושב לידיו, הרי ההנחה היא כי אינו מסכן את הציבור בהמשך נהיגתו.

דיון והכרעה

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: ראשית, קיומן של ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המשיב, ושנית, הקביעה האם יש בהמשך נהיגתו של המשיב כדי לסכן את שלום הציבור.