בפ"ת 8447-03-15 מדינת ישראל נ' עיסמי

בפני בקשה לפסילת המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו וזאת בהתאם לסעיפים 45 ו – 46 לפקודת התעבורה התשכ"א -1961 (להלן: "הפקודה" או "פקודת התעבורה") לאחר שבמקביל הוגש כנגדו כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה (בלתי מורשה), נהיגה ללא ביטוח והרכבת נוסע ללא קסדת מגן.

כאמור, המשיב אינו מורשה לנהיגה ומעולם לא קיבל לידיו רישיון נהיגה כדין.

המבקשת טוענת כי בידיה ראיות טובות להוכחת המיוחס למשיב אשר נעצר על ידי שוטרים והודה בחקירתו בנהיגה ללא רישיון.

לדידה, קיים חשש כי המשיב יחזור ויסכן את ציבור המשתמשים בדרך, שכן אין מדובר באירוע ראשון של נהיגה כאמור וזאת שעה שלחובתו הרשעה בעבירה דומה בגינה תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה.

ב"כ המשיב לא חלק למעשה על קיומן של ראיות לכאורה ובפיו טענה עיקרית על פיה, בית המשפט אינו מוסמך בהתאם ללשון סעיפים 45 ו- 46 לפקודה לפסול עד לתום ההליכים את מי שאין בידיו רישיון נהיגה, דוגמת המשיב, שכן בשונה מסעיפים אחרים לפקודת התעבורה בהם ננקטה לשון של "לפסול מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה" סעיפים אלה מדברים על סמכות בית המשפט לפסול את בעל הרישיון "מלהחזיק בו" בלבד, להבדיל מהפסילה מלקבל רישיון נהיגה.

לב"כ המשיב, גם טענות לגופו של עניין נוכח חלוף הזמן מביצוע העבירות הנטענות, כאשר בתקופה זו "החל המשיב ללמוד נהיגה ובכך הוא מנסה לאיין לחלוטין את המסוכנות הנגזרת מהנהיגה ממי שאינו מורשה לכך".

לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים מצאתי שיש לדחות את הבקשה.

סעיפים 45 ו -46 לפקודת התעבורה מסמיכים את בית המשפט לפסול אדם עד לגמר בירור דינו אם הואשם בעבירות עוון או פשע שביצוען התאפשר על ידי נהיגתו ברכב או על ידי השימוש ברכבו (סעיף 45) או אם הואשם (או שיש יסוד מספיק להאשימו) בעבירות שסעיפים 35 עד 42 לפקודה (וכן 43, 44 ו – 44א) חלים עליה.

העבירה של נהיגה ברכב על ידי מי שאינו מורשה לכך היא עבירת תוספת ראשונה החוסה תחת סעיף 38 לפקודה.