בפ"ת 7253-07-14 מדינת ישראל נ' סברדלוב

לפני בקשה לפסילת המשיב מלנהוג ו/או מלהחזיק ברישיון נהיגה עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, על פי סעיפים 45, 46 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961.

נגד המשיב הוגש כתב אישום בתיק תד"א 7248-07-14, לפיו מואשם המשיב בעבירות של נהיגה בקלות ראש, נהיגה בהיותו שיכור, התנהגות הגורמת נזק, הזזת רכב המעורב בתאונה, עזיבת מקום תאונה ואי הודעה על תאונה.

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 2.7.14 בשעה 12:53, או בסמוך לכך, נהג המשיב ברכב פרטי תוצרת "סקודה" מ.ר 87-234-70 בבאר יעקב, כביש 4313, מכיוון דרום לכיוון צפון עד הגיעו לצומת עם רחוב בן יוסף, כשהוא נוהג ברשלנות, בכך שסטה עם רכבו שמאלה מנתיב נסיעתו, עלה על אי תנועה בנוי והתנגש בעמוד תמרור ולאחר מכן בעמודי שילוט. כתוצאה מכך, ניזוק הרכב, ניזוק רכוש וכן המשיב נחבל בגופו. בסמוך, עזב המשיב בנסיעה את מקום התאונה, מבלי לדווח אודות קרות התאונה למשטרה. בנסיבות המתוארות, נהג המשיב ברכב בהיותו שיכור, בכך שבבדיקת דם שניטלה ממנו, נמצא כי ריכוז האלכוהול בדמו הינו 170 מיליגרם ל-100 מיליליטר דם.

המשיב נפסל מנהלית ע"י קצין משטרה לתקופה של 60 ימים ביום 3.7.14 והסכים להאריך הפסילה ולהיוותר פסול עד החלטה אחרת.

טענות ב"כ המבקשת

1. למבקשת ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב: דו"חות פעולה, חקירת המשיב באזהרה, חוות דעת מומחה אודות תוצאת בדיקת הדם לאיתור אלכוהול בגופו של המשיב, דו"ח בוחן תנועה ועוד.

2. המשיב נוהג משנת 1998, לחובתו 2 הרשעות קודמות מסוג ברירת משפט. עם זאת, העבירות נשוא הבקשה כשלעצמן יש בהן כדי להעיד אודות המסוכנות הנשקפת מפני המשיב.

   טענות ב"כ המשיב

   1. ב"כ המשיב לא חלקה על קיומן של ראיות לכאורה לעניין גרימת תאונת הדרכים, אך חלקה על קיומן של ראיות לכאורה באשר לאישום בנהיגה בשכרות. לטענתה, הדרישה למתן דם, שהינה בדיקה פנימית, היתה שלא כחוק מכיוון שבעת הדרישה לבדיקת דם בביה"ח לא הוסברו למשיב כלל המשמעויות המשפטיות של נטילת דם/בדיקה פנימית, ועל כן, יש כרסום בראיות לכאורה לגבי הדרישה החוקית של בדיקת דם.