מדינת ישראל נ' אלמליח

בפני בקשה להארכת פסילה מנהלית עד תום ההליכים המשפטיים כנגד המשיב, על פי סעיף 47 (ט) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961.

כבר בראשית ההחלטה אדגיש, כי המשיב לא הוזמן כדין ליום הדיון המקורי אשר היה בתום ימי פסילתו המנהלית, דהיינו ביום 1.8.18 ולפיכך רישיונו הושב לו על ידי משטרת ישראל, כאשר רק ביום 13.8.18 נדונה הבקשה.

כנגד המשיב ניתן צו פסילה מנהלית מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, ביום 1.7.18 וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בהקשר לתיק המייחס למשיב עבירה של נהיגה בשכרות, לאחר שבדגימת שתן אשר ניטלה ממנו נמצא חומר החשוד כסם (כך על פי חקירתו במשטרה מאותו היום).

בהמשך אף נתקבלה חוות דעת מומחה ראשונית של המעבדה הטוקסולוגית מיום 3.7.18, אשר איששה את אותם ממצאים וקבעה כי בדגימת השתן הזו נמצאו "החומר הפעיל בקנביס ותוצר חילוף חומרים של החומר הפעיל בקנביס".

לפיכך, המבקשת ביקשה לפסול את רשיון הנהיגה של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. לטענתה נהיגה תחת השפעת סמים הינה עבירה חמורה ומסכנת, בוודאי כאשר מדובר בנהג חדש וצעיר אשר מחזיק ברישיונו רק משנת 2017.

המשיב ביקש שלא לפסול את רשיונו, כשבאת כוחו ביססה זאת בעיקר על העדר ראיות לכאוריות בתיק הן לעניין אי ביצוע בדיקות מאפיינים והן לעניין ההצדק החוקי לביצוע החיפוש שנערךבכיליו ובבגדיו של המשיב העת עצירתו.

דיון והכרעה

בבוא בית המשפט ליתן החלטה בבקשה מעין זו עליו לבחון את הראיות המצויות בתיק ורק לאחר שדילג נעל משוכה זו וקבע כי קיימות ראיות שכאלה וברמה הנדרשת לשלב זה יבחן האם יש בהמשך נהיגתו של המשיב האינדיבידואלי כדי להמשיך ולסכן את משתמשי הדרך בהמשך נהיגתו.

ראיות לכאורה