בפ"ת 6170-06-16 מדינת ישראל נ' אלקיים

מבוא

1. בפניי בקשה להורות על פסילת המשיבה מהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדה.

   לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק המאשימה החלטתי לדחות את הבקשה.

2. בהתאם לכתב האישום, ביום 20.05.16 בשעה 18:20, נהגה המשיבה ברכב פרטי במהירות של 160 קמ"ש (לפני הפחתה), כאשר המהירות המותרת במקום הינה וזאת בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה").

3. ביום 22.05.16, נערך למשיבה שימוע בפני קצין משטרה אשר הורה על פסילתה מלהחזיק ברישיון נהיגה פסילה מנהלית לתקופה של 30 יום.

   בתום תקופה זו, הוחזר למשיבה רישיון הנהיגה והיא שבה לנהוג.

4. עתה, עותרת המאשימה, כי בית המשפט יאריך את הפסילה עד לתום ההליכים נגדה.

   טענות הצדדים

5. לטענת המבקשת, ישנן ראיות לכאורה להוכחת עבירת המהירות המיוחסת למשיבה.

   לטענתה, מדובר בעבירה חמורה של נהיגה במהירות מופרזת אשר טומנת בחובה סכנה של ממש הן למשיבה והן לכלל ציבור משתמשי הדרך. בנוסף, טונת המבקשת כי המשיבה מחזיקה ברישיון נהיגה משנת 2010 וצברה לחובתה 3 הרשעות קודמות.

6. לעומת זאת, ב"כ המשיב ביקש לדחות את הבקשה. לטענתו, מעיון בתיק החקירה עולה כי אין בידי המאשימה ראיות לכאורה שדיי בהן בשלב זה כדי להקים את הבסיס לבקשה. לטענתו, מתיק הראיות לא ניתן ללמוד כי השוטר ביצע את כל הדרישות המוטלות עליו לצורך הפעלה נכונה של מכשיר המדידה וכי לא ניתן ללמוד על ביצוע הבדיקות הנדרשות בתחילת משמרת ובסיומה כדי להצביע לכאורה על תקינותו של מכשיר המדידה.