בפ"ת 5023-11-16 מדינת ישראל נ' אגזה

בפניי בקשת המדינה להורות על פסילת רישיון נהיגת המשיב עד לגמר בירור הדין, וזאת לפי סעיף 46 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] 1961.

נגד המשיב הוגש כתב אישום לפיו ביום 17.10.16 בשעה 01.13 לערך, נהג ברכב פרטי תוצרת וולוו מ.ר. 9829259 ברחוב גוטמן בפתח תקווה.

באותן נסיבות נטען, כי המשיב נהג בשכרות כאשר בבדיקת ינשוף אשר נערכה לו נמצא אלכוהול בריכוז 845 מיקרוגרם לליטר אוויר נשוף .

ביום 18.10.16 נפסל רישיון נהיגת המשיב פסילה מנהלית למשך 30 ימים על ידי קצין משטרה.

המבקשת טוענת כי לאור הכמות הגבוהה וותק הנהיגה הקצר, יש מקום לפסול רישיונו של המשיב עד תום ההליכים. מנגד, טוען ב"כ המשיב, אשר הסכים לקיומם של ראיות לכאורה, כי יש להתחשב

במשיב, אשר הינו בן למשפחה בת 7 נפשות, חייל בשירות סדיר, אשר מסייע לפרנסת המשפחה ומסיע אימו הנכה.

על השיקולים המנחים את בית המשפט בדונו בבקשה להארכת פסילה עד לגמר הדין עמד כב' השו' ד' חשין בהרחבה בבש"פ 8161/06 גבריאל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 07.11.06).

"בדונו בבקשה להארכת פסילתו של רישיון הנהיגה עד לתום ההליכים, על בית-המשפט לבחון תחילה קיומן של ראיות לכאורה להרשעת הנהג בעבירה המיוחסת לו; ואם מצא כי אלה קיימות, עליו לעבור ולבחון האם נהיגתו מסכנת את הציבור. בגדר בחינה זו, יש לאזן בין שיקולי ההגנה על האינטרסים של הנהג הפוגע, ובכלל זה נסיבותיו האישיות המיוחדות, לבין הצורך להגן על שלום הציבור מפני נהיגה המסכנת חיים (ראו ע"פ 3883/04 אבו סיביה נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] החלטה מיום 11.5.2004, מפי השופטת פרוקצ'יה (להלן – עניין אבו סיביה). על מסוכנותו של הנהג, ניתן ללמוד, בין היתר, מעברו התעבורתי ומנסיבות האירוע הספציפי גם יחד (ראו בש"פ 759/99 הורוביץ נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] החלטה מיום 11.2.1999, מפי השופט מצא; בש"פ 7399/00 לחמי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] החלטה מיום 6.11.2000, מפי השופט טירקל)".

ברור לכל בר בי רב, ששימוש באמצעי של פסילה עד תום ההליכים ייעשה תוך התחשבות בנסיבותיו האישיות של המשיב ובכך שלמעשה טרם הוכרע דינו והוא "נהנה" עדיין מחזקת החפות. כלשון בית המשפט העליון על ידי כב' השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 6085/10 יוסי בן שטרית נ' מדינת ישראל: [פורסם בנבו] (30.8.10):

"אין צריך לומר, כי במסגרת השימוש באמצעי-מנע אלה, יש להתחשב גם בנאשם בשלב שבו אשמתו טרם הוכרעה, ובפגיעה העלולה להיגרם לו ולפרנסת משפחתו בשלילת רשיונו, ולו הזמנית, לנהוג ברכב. אולם שיקולים אלה הם מישניים לחובת הדאגה לחיי אדם, ולשלמות גופם. מקום שהמשך נהיגתו של אדם בכביש עלול לסכן באופן ממשי את בני הציבור, ראוי לעשות שימוש גם באמצעים זמניים דרסטיים, כדי להרחיק נהגים מסוכנים מהכביש. .... אם מבקשים להאריכה, יש לשקול מחדש את מכלול השיקולים הנוגעים לאינטרס הציבורי ולאינטרס הנאשם ולאזן ביניהם, תוך התחשבות במעבר הזמן (בש"פ 7647/00 חינוואי נ' מדינת ישראל פ"ד נד(4) 812, 815 (2000); בש"פ 8514/05 אבו צעלוק נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 18.9.2005))".