בפ"ת 4446-02-15 מדינת ישראל נ' מולא

לפני בקשה להארכת פסילה מנהלית שהוטלה על המשיב בתאריך 24.1.15 עד לתום ההליכים נגדו.

ביחד עם הבקשה הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות בכך שסירב לתת דגימת אוויר נשוף לפי דרישת שוטר.

לטענת ב"כ המשיב לא קיימות ראיות לכאורה להוכחת עבירה של נהיגה בשכרות. לטענתו, לא סירב המשיב לתת את הדגימה אלא לא הצליח לנשוף מחמת מחלה, ומשלא הצליח לנשוף היה על השוטר להסביר לו פעם נוספת כי הכשלת בדיקה כמוה כסירוב. עוד טען כי אין לחובת המשיב הרשעה בעבירה דומה ואין מסוכנות בהמשך נהיגתו.

ב"כ המבקשת הגיש את תיק החקירה לעיון בית המשפט וטען כי המשיב כלל לא נשף למכשיר למרות שהוסברה לו משמעות הסירוב. כמו כן, עומד נגד ו תיק נוסף בעבירה של נהיגה בשכרות.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות שוכנעתי בקיומה של תשתית ראיות לכאורה אשר יש בה כדי להוכיח עבירה של נהיגה בשכרות. בבש"פ 6595/08 מיכאל יעקובסון נ' מדינת ישראל נפסק על ידי כבוד השופט י' דנציגר לעניין ראיות לכאורה הנבחנות בשלב הדיון בבקשה :

" בשלב זה של הדיון אינני נדרש למידת מהימנותן של הראיות לכאורה הקיימות כנגד העורר, אלא רק לאמת כי הן קיימות וכי במידה ותתבררנה כנכונות, יש בכוחן לבסס את אשמתו של העורר " .

מהמסמכים בתיק החקירה עולה כדלקמן :

המשיב נהג ברכב בתאריך 24.1.15 בשעה 03:50 ונעצר לבדיקת שכרות. המשיב נדרש לעשות בדיקת ינשוף, השוטר הסביר לו את משמעות הסירוב והמשיב הסכים אך טען כי אינו יכול לנשוף בשל מחלה בדרכי הנשימה. המשיב אמר כי ינסה לנשוף, החזיק את הפיה של הצינור בשפתיו אך לא נשף לתוכה. בדין וחשבון על בדיקת שכרות באמצעות ינשוף רשם השוטר : " הנ"ל לא נושף ולא מכניס אוויר בכלל ".

גם קודם לבדיקת הינשוף משהתבקש המשיב לנשוף לנשיפון לא נשף.