בפ"ת 4318-03-15 מדינת ישראל נ' גולן

בפניי בקשה להאריך את פסילתו המנהלית של המשיב מלהחזיק רישיון נהיגה, בהתאם לסמכותי לפי סעיף 47(ט) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן – פקודת התעבורה) עד לתום ההליכים ואף מעבר לשישה חודשים.

ביום 8.3.15 נפסל המשיב על ידי קצין משטרה מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, זאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

בכתב האישום נטען כי ביום 6.3.15 שעה 03:55, נהג המשיב ברחוב נחלת בנימין 62, בתל אביב, כשהוא שיכור, בכך שסירב לתת דגימת אוויר נשוף לפי דרישת שוטר. העבירה שיוחסה למשיב היא נהיגה בשכרות, בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה בקשר עם סעיפים 64ב'-64ד(א) לפקודה.

טענות המבקשת:

בבקשתה טענה המבקשת, כי מחומר הראיות עולה כי המשיב נהג ברכב ונעצר על ידי שוטרים לביקורת. אותה שעה היה המשיב שיכור ונתון תחת השפעת משקאות משכרים; מפיו נדף ריח אלכוהול חזק, התנהגותו חריגה, ובבדיקת נשיפון והתקבלה אינדיקציה לנהיגה בשכרות.

המשיב נדרש כדין למסור דגימת נשיפה לצורך בדיקת שכרות, אך סרב לבצע את הבדיקה.

המשיב מחזיק ברישיון נהיגה משנת 2007, לחובתו 6 הרשעות בעבירות תעבורה, ובהן נהיגה במהירות מופרזת ואי ציות לתמרורים.

לנוכח חומרת העבירה המיוחסת למשיב ועברו התעבורתי, עולה כי המשך נהיגתו מהווה סכנה לציבור ולביטחון משתמשי הדרך.

בדיון בפניי, חזרה ב"כ המבקשת על הנטען בבקשה, והוסיפה כי המשיב הגיב שלא לעניין, ניסה להתחמק ממתן תשובות, הכניס סיגריה לפיו והדליק אותה למרות שנאסר עליו לעשן, והשוטר התרשם כי המשיב נתון תחת השפעת אלכוהול "בינונית". המשיב אישר כי החל את נסיעתו ברחוב אלנבי והתכוון לנסוע להרצליה, וכן בשתיית כוסית וויסקי.

ב"כ המבקשת טענה עוד כי משמעות הסירוב להיבדק הוסברה למשיב מספר פעמים, אך הוא סירב לבצע את הבדיקה.

טענות המשיב:

בא כוח המשיב הודה בקיומן של ראיות לכאורה, אך טען לכרסום משמעותי בראיות אלה. לטענתו, המשיב לא סרב לבצע בדיקת נשיפה אלא הסכים לבצעה, זאת ניתן ללמוד מהסימון בסעיף 8 לדוח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות. סירובו היחידי של המשיב היה לחתום על הטפסים.