מדינת ישראל נ' סעדה

1.בפני בקשה לפסילה של המשיב מנהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, בהתאם לסעיף 46 לפקודת התעבורה, [נוסח חדש] תשכ"א – 1961.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות, בכך שבדגימת אויר נשוף נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף הינו 359 מ"ג, העולה על ריכוז של 50 מ"ג, שנקבע לגביו בפקודה, בניגוד לסעיפים 62(3), 64ב(א)(3) וסעיף 39א לפקודה התשכ"א-1961.

2.על פי נסיבות המקרה, המפורטות בדו"ח הזמנה לדין, ביום 27.7.18, בשעה 16:20 לערך, נהג המשיב, לכאורה, ברכב מסוג "איסוזו", בכביש 4, ביציאה מחוף אכזיב לכיוון ראש הנקרה, ק"מ 246, בהיותו שיכור.

3.רישיונו של המשיב נפסל ביום 27.7.18, ע"י קצין משטרה, ל-30 יום.

4.כעת עותרת המבקשת לפסילת המשיב עד תום ההליכים נגדו.

הסנגור טען לשיהוי בהגשת הבקשה ולכרסום בחומר הראיות.

5.שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו. ראשית, קיומן של ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המשיב, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו, כדי לסכן את שלום הציבור.

באשר לראיות לכאורה:

6.תיק החקירה של המשטרה ובו חומר הראיות, הוגש לעיוני.

מדוח ההזמנה לדין וכתב אישום, עולה כי המשיב נהג באירוע כשהוא לכאורה שיכור, לאחר שבדגימת אויר נשוף נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף עומד על 359 מ"ג, העולה על הריכוז של 50 מ"ג, שנקבע לגבי האוכלוסיה המיוחדת עליה הוא נמנה.