בפ"ת 3223-05-15

בפני בקשה של המדינה להורות על פסילתו של המשיב מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה וזאת עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

ב"כ המשיב העלה טענות שונות שכולן מתייחסות לאיכות הראיות שבידי המדינה כנגד המשיב.

בבסיס טענות ההגנה הנחה לפיה לא די בסל הראיות הנוכחי בכדי להקים עבירת סירוב או נהיגה בזמן שכרות כנגד המשיב.

לשיטת ההגנה, לא רשם השוטר המודד זמנים של מהלך הבדיקה ולכן לא ניתן לדעת האם עמדה דרישת הבדיקה בבסיס 15 דקות הממתנה לו מחוייב הבודק.

עוד נטען כי בשום מקום לא מציין או מתאר השוטר את התנהגות החשוד המהווה הכשלה של הבדיקה.

עצם ציון הטענה כי הבדיקה מוכשלת לכאורה, אינה מהווה ראייה לעצם התנהגות ההכשלה.

לטענת ההגנה המשיב הסכים להיבדק, שיתף פעולה אף עם דוח המאפיינים וביקש בכל דרך להבדק בבדיקת דם להוכחה כי אינו שיכור.

עיון בתיק החקירה מראה כי יש בסיס לטענות ההגנה, בסיס אשר מעוגן בחומר הראיות שהוגש לעיוני.

אני מסכים עם ההגנה כי לצורך עבירת הסירוב אכן אין תיאור של מהלך הכשלת הבדיקה לכאורה על בסיסה מקימה המדינה את עבירת הסירוב בכתב האישום.

אין אכן רישום זמנים ובדיקת המאפיינים בחלקה תקינה ובחלקה מעידה על השפעת אלכוהול.

על פניו, קיים כרסום מהותי באיכות הראיות אשר אינו מצדיק פסילה עד לתום ההליכים.

איכות הראיות שבידי המדינה מצדיקה בהחלט את ההליך המנהלי, שכן לפעולה מנהלית זו נידרשת המדינה להציג "ראיות גולמיות" בלבד.

לא כך המצב ביחס לבקשה לפסילה עד לתום ההליכים, וביחס לבקשה מסוג זה, נדרשת המדינה לאיכות ראיות שונה וטובה יותר, כאשר זו אינה מצויה בידיה בשלב זה.