בפ"ת 3177-07-15 מדינת ישראל נ' גרגור

בבקשה להארכת פסילה לפי סעיפים 47(ט) ו- 50 ב לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א – 1961 ולקצוב אורך הפסילה עד תום ההליכים אף אם יתארכו מעבר ל- 6 חודשים

1.נגד המשיב הוגש כתב אישום לפיו, ב- 04/07/2015, בשעה 02:45, נהג המשיב ברכב, שעה שהוא שיכור לכאורה, ובגופו נמצאו 330 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף, ובניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה (נ"ח) התשכ"א – 1961.

 2.ב- 04/07/2015 פסל קצין משטרה מתוקף סמכותו לפי סעיף 47 לפקודת התעבורה את רישיונו של המשיב ל- 30 יום.

3.מונחת עתה בפני ביהמ"ש, בקשת התביעה לפסול את רישיונו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו, ואף מעבר ל- 6 חודשים המנויים בסעיף 50 ב לפקודת התעבורה (נ"ח) התשכ"א – 1961.

4.בחנתי ראיות התביעה בתיק משטרה 290398/15 מתנ"א ת"א. מחומר החקירה עולה כי יש בידי התביעה ראיות טובות להביא להרשעתו של המשיב בדין. בחנתי אופן הפעלת מכשיר הינשוף ולפי המצוין בדוחות השוטרים. לכאורה, לא מצאתי כל פגם בדרך הפעלת מכשיר הינשוף, והתוצאה שהתקבלה היא כאמור 330 מיקרוגרם, כמות האלכוהול אשר בהגדרה- מלמדת על נהיגה בשכרות.

5.נגד המשיב מתנהל הליך משפטי נוסף, בגין נהיגה בשכרות (סירוב להיבדק) תאריך העבירה 22/08/2014.

העבירה המיוחסת למשיב במקרה זה, לדעתו של ביהמ"ש כאן, היא עבירה המסכנת חיים. לטעמי, מי שנוהג בשכרות אף מסכן את חייהם של כל עוברי הדרך, אשר נמצאים בסמוך למקום נהיגתו של הנהג השיכור, ובשל הסיכון הרב הטמון בסוג זה של עבירות, בקשת התביעה היא סבירה ובמקומה.

6.הלכה פסוקה של ביהמ"ש העליון (ראה ב"ש 513/88 מ"י נ' רז גוליו פד"י מ"ב(3) עמ' 331) כי במקרים אשר רשיון הנהיגה נפסל על פי סעיף 47 לפקודת התעבורה, השאלה המרכזית העומדת היא האם נהיגתו של הנהג המעורב מסכנת את בטחון הציבור בדרכים.

על בדיקת התשובה ניתן ללמוד משני מקורות:

א.התנהגות הנהג במקרה הנדון אשר בגינו נפסל הרשיון.

ב.הרשעותיו הקודמות של המשיב.