בפ"ת 2796-09-14 מדינת ישראל נ' נעים

1.בפני בקשה לפסילה עד תום ההליכים, בקשה לפי סעיף 46 לפקודת התעבורה [נ"ח] , התשכ"א - 1961.

2.כנגד המשיב הוגש כתב אישום בו הוא מואשם בעבירות נהיגה בזמן פסילה וכן נהיגה ברכב ללא ביטוח.

3.המאשימה עותרת לפסילתו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו וכן לפסילתו של המשיב לתקופה עולה על שישה חודשים וזאת עד למתן פסק דין סופי בעניינו, מהטעמים הבאים:

א.רשיונו של המשיב נפסל וזמן קצר לאחר מכן, נטל את ההגה לידיו והתעלם מגזר הדין.

ב.בידי המאשימה ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום.

ג.יש בהמשך נהיגתו של המשיב כדי סכנה לשלום הציבור ובטחונו.

ד. הנאשם נוהג משנת 2012 ולחובתו ארבע הרשעות קודמות.

ה.ניתן ללמוד על מסוכנותו של המשיב מחומרת מעשיו ומהרשעותיו הקודמות.

4.ב"כ המשיב טוען כי עברו התעבורתי של המשיב אינו מכביד. המאשימה לא הצליחה לטענתו להוכיח מסוכנות כנדרש ממנה. בדו"ח הפעולה של השוטר שעצר את המשיב, עולה כי לא נשקפת סכנה ממנו. המשיב נסע לאט והודה מיד, ללא עבירות נלוות.

בבש"פ 2167/97 סמעניה נ' מ"י, קבעה כב' השופטת בייניש כדלקמן:

"סעיף 46 לפקודה, אינו מפרט מהם השיקולים שעל ביהמ"ש להביא בחשבון שעה שהוא דן בבקשה לפסילת רשיון עד גמר הדין. ההלכה היא, כי בבואו להחליט בבקשה מעין זו, על ביהמ"ש להעמיד לנגד עיניו את השאלה, האם נסיבות המקרה ועברו התעבורתי של הנהג, מצביעים על כך שיש בהמשך נהיגתו כדי לסכן את הציבור".

5.עיינתי בחומר הראיות ונחה דעתי, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. הודאתו של המשיב במיוחס לו בכתב האישום, כמו גם דוח הפעולה של השוטר שנכח במקום, די בהם בשלב זה כדי לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בעבירה המיוחסת לו.