בפ"ת 2743-07-15 מדינת ישראל נ' נעים

לפני בקשה לפסול את המשיב מלהחזיק ברישיון נהיגה עד תום ההליכים נגדו לפני סעיף 46 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א-1961.

ביחד עם הבקשה הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות בכך שבתאריך 21.6.15 בשעה 08:51 נהג רכב בלוד כשהוא שיכור בכך שסירב לדרישת שוטר לתת דגימת שתן לאיתור סמים בגופו.

תיק המשטרה ונמסר לעיוני.

לטענת ב"כ המשיב לא קיימות ראיות לכאורה להוכחת חשד סביר לצורך דרישה למסירת דגימת שתן לבדיקת סמים. לטענתו לא בוצעה עבירת תנועה בנהיגה המצדיקה חיפוש, המשיב מסר סיבה לשהותו במקום, לא קיים מידע מודיעיני לשימוש בסמים ונמצאו מאפייני התנהגות תקינים של המשיב. עוד טען כי המשיב עבר תאונה קשה לפני כ-9 חודשים ונכווה בכל חלקי גופו ואשתו לאחר אירוע מוחי. לדבריו, עברו התעבורתי של המשיב אינו מכביד. לכן ביקש שלא להיעתר לבקשה.

עוצמת הראיות הנדרשת בשלב זה אינה אלא קיום ראיות לכאורה :

" ברי, כי נכון לעת זו, ובטרם הוחל המשפט, כל שיש בידי בית המשפט הוא חומר ראיות לכאורי של התביעה שטרם נחשף למבחן החקירה הנגדית וטרם עבר את כור ההיתוך של בחינה וניתוח הערכאה הדיונית. אולם הראיות במתכונת ההיולית הזו הן התשתית הראייתית הנבחנת נכון לשלב זה "

( בש"פ 8450/02 זינגר יהודה נ' מ.י.)

בבש"פ 6595/08 מיכאל יעקובסון נ' מדינת ישראל נפסק על ידי כבוד השופט י' דנציגר :

" ... בשלב זה של הדיון אינני נדרש למידת מהימנותן של הראיות לכאורה הקיימות כנגד העורר, אלא רק לאמת כי הן קיימות וכי במידה ותתבררנה כנכונות, יש בכוחן לבסס את אשמתו של העורר ....".

לאחר שעיינתי בחומר הראיות שוכנעתי בקיומו של חשד סביר לשכרות המצדיק דרישה למתן דגימת שתן לאיתור סמים. קיימות ראיות לפיהן התעורר בלב השוטרים המעורבים חשד סביר המבוסס בעיקר על מקום הימצאותו של המשיב במקום הידוע ומוכר להם כתחנה לממכר סמים, על כך שהמשיב היה לחוץ ורעד ועל עיניו האדומות והמבריקות.