בפ"ת 2459-08-15 מדינת ישראל נ' אבו רומי

בפניי בקשה לפסילת רשיונו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו נהיגה בזמן פסילה. הדיון בבקשה נערך אתמול. המבקשת טענה כי מדובר בהתנהגות חמורה של נהג חדש המחזיק ברשיון נהיגה מזה מספר חודשים בלבד, אשר נפסל מנהיגה על פי החלטתי שניתנה בתיק 402-11-14 ביום 9.6.15. הסנגור טען כי המשיב לא ידע על הפסילה ולכן לא ביצע את העבירה המיוחסת לו.

ההלכה היא כי יש להקיש לעניין זה מבקשה למעצר עד תום ההליכים. כלומר, ראשית לבחון את קיומה של התשתית הראייתית לאשמת הנהג, ואם זו קיימת, יש לבחון קיומה של מסוכנת לציבור בהמשך נהיגתו של הנאשם, כאשר המסוכנות נבחנת על סמך העבירה הספציפית ועל סמך עברו התעבורתי של הנאשם.

עם זאת, ברור שאמצעי הפסילה עד תום ההליכים ייעשה תוך התחשבות בנסיבותיו האישיות של הנאשם ובכך שלמעשה טרם הוכרע דינו. וכפי שקבע בית המשפט העליון:

"אין צריך לומר, כי במסגרת השימוש באמצעי-מנע אלה, יש להתחשב גם בנאשם בשלב שבו אשמתו טרם הוכרעה, ובפגיעה העלולה להיגרם לו ולפרנסת משפחתו בשלילת רשיונו, ולו הזמנית, לנהוג ברכב. אולם שיקולים אלה הם מישניים לחובת הדאגה לחיי אדם, ולשלמות גופם. מקום שהמשך נהיגתו של אדם בכביש עלול לסכן באופן ממשי את בני הציבור, ראוי לעשות שימוש גם באמצעים זמניים דרסטיים, כדי להרחיק נהגים מסוכנים מהכביש. .... אם מבקשים להאריכה, יש לשקול מחדש את מכלול השיקולים הנוגעים לאינטרס הציבורי ולאינטרס הנאשם ולאזן ביניהם, תוך התחשבות במעבר הזמן".

בש"פ 6085/10 יוסי בן שטרית נ' מדינת ישראל

באשר לראיות, הרי יסודות העבירה הן שלושה, ואין מחלוקת בין הצדדים על שניים מביניהם. דהיינו אין מחלוקת כי רשיונו של הנאשם נפסל ואין מחלוקת כי הנאשם נהג ברכב ביום 27.7, בתוך תקופת הפסילה. המחלוקת היא באשר לידיעת הנאשם את דבר הפסילה.

פסק הדין הקודם ניתן במעמד הסנגור אשר ביקש ארכה להפקדת הרשיון עד יום 20.7. בפסק הדין הקודם נרשם במפורש: "הסנגור יודיע לנאשם על גזר הדין ועל חובתו להפקיד את הרשיון במזכירות. אם לא יעלה הדבר בידו במועד, ימסור הסנגור הודעה לתיק בית המשפט".

הסנגור לא פעל כאמור, לא הגיש הודעה כי לא הצליח למסור הודעה לנאשם, אלא הגיש באותו תיק תצהיר של הנאשם מיום 26.7 כי הוא מודע לעונש הפסילה וכי אינו יכול להפקיד את רשיונו מאחר וזה אבד לו.