בפ"ת 22192-05-15

לפניי בקשה להאריך את תקופת הפסילה של רישיון הנהיגה של המשיב, לפי ס' 47 (ט) וכן ס' 50 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961, וזאת ב 90 ימים מעבר לתקופת הפסילה המנהלית שהוטלה על המשיב.

המשיב היה מעורב בתאונת דרכים קטלנית, שהתרחשה בתאריך 18.2.15 בכביש 4 בסמוך לנהריה. על פי החשד, נהג המשיב ברכבו כשהוא שיכור ובדמו רמת אלכוהול של 76 מ"ג ב 100 מ"ל דם, חצה צומת באור אדם והתנגש ברכבה של נהגת אחרת שחצתה את הצומת בניצב לכיוון נסיעת המשיב. כתוצאה מהתאונה נגרם מותה של הנהגת ברכב האחר.

בתאריך 25.2.15 נפסל רישיון הנהגה של המשיב למשך 90 יום על ידי קצין משטרה.

הבקשה הוגשה על רקע הצהרת המבקשת כי על פני הדברים יהיה מקום להעמיד את המשיב לדין בעבירה של הריגה, נהיגה בשכרות ועבירות נוספות. נטען, כי היחידה החוקרת התבקשה לערוך השלמות חקירה שבסופן יוחלט באם להגיש את כתב האישום ואודות היקפו המדויק. עוד נטען, כי נשקפת מהמשיב מסוכנות (בהקשר לנהיגה ברכב) ולכן יש מקום להאריך את תקופת הפסילה ב 90 יום. המבקשת הפנתה לתיק החקירה (שמטבע הדברים הועמד רק לעיוני בשלב זה - של טרם הגשת כתב האישום), אך הוסיפה וציינה, במסגרת טיעוניה הכתובים שעותק מהם הוגשו גם לב"כ המשיב, כי היא מסתמכת על הראיות הלכאוריות הבאות: הודעת עד ראיה שמסר כי הבחין במשיב חוצה את הצומת באור אדום, חוות לעניין כמות האלכוהול בדמו של המשיב, וכן דו"ח הבוחן וממצאי הזירה.

ב"כ המשיב התנגד לבקשה והפנה להוראת ס' 50 (א) לפקודה אשר מחייבים טעמים מיוחדים וכן נימוקים שיירשמו להארכת תקופת הפסילה. משמע, המחוקק מצא לנכון להתייחס בכובד ראש לאפשרות חריגה כזו של הארכת הפסילה בתום תקופת הפסילה המנהלית. עוד צוין, כי אם התמונה הראייתית היא כה ברורה ואם המשיב הינו כה מסוכן, היה על המבקשת לדאוג להגשת כתב האישום במסגרת תקופת הפסילה המנהלית. הצד השני של המטבע הוא כי ניתן להמשיך בחקירה ללא שהמשיב יהיה נתון בהגבלה של שלילת רישיונו.

עיון בתיק החקירה מעלה כי קיים בסיס ראייתי לכאורי כנגד המשיב, שעיקרו הוא הפריטים אליהם הפנתה המבקשת – בדיקת האלכוהול; דו"ח הבוחן; וכן הודעת העד שהבחין, על פני הדברים, ברכב בו נהג המשיב נכנס לצומת באור אדום. נתונים אלה מצביעים כי מדובר במשיב ממנו נשקפת מסוכנות ברורה בהקשר לנהיגה ברכב.