בפ"ת 1347-09-14 מדינת ישראל נ' פוטשפסקי

בפני בקשה לפסילה עד תום ההליכים, בקשה לפי סעיף 46 לפקודת התעבורה [נ"ח] , התשכ"א - 1961.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בו הוא מואשם בעבירת נהיגה בשכרות.

המאשימה עותרת לפסילתו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, מהטעמים הבאים:

א.המשיב נתפס נוהג בהיותו שיכור כשרמת האלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף שלו היא 620 מיקרוגרם.

ב.התנהגותו של המשיב, הנוהג משנת 2012, מורה על זלזול מופגן בחוק ובציבור המשתמשים בדרך.

ג.העבירה החמורה המיוחסת למשיב, נהיגה בשכרות, כמו גם העובדה כי הינו נהג חדש, מהוות איום ברור ומוחשי לבטיחותו של הציבור הנוהג בדרכים.

ב"כ המשיב טוען כי עברו התעבורתי של המשיב נקי וכי עבר בהצלחה את בדיקת המאפיינים.

בבש"פ 2167/97 סמעניה נ' מ"י, קבעה כב' השופטת בייניש כדלקמן:

"סעיף 46 לפקודה, אינו מפרט מהם השיקולים שעל ביהמ"ש להביא בחשבון שעה שהוא דן בבקשה לפסילת רשיון עד גמר הדין. ההלכה היא, כי בבואו להחליט בבקשה מעין זו, על ביהמ"ש להעמיד לנגד עיניו את השאלה, האם נסיבות המקרה ועברו התעבורתי של הנהג, מצביעים על כך שיש בהמשך נהיגתו כדי לסכן את הציבור".

עיינתי בחומר הראיות ונחה דעתי, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. דוחות הפעולה של אנשי המשטרה שנכחו במקום, כמו גם פלט מכשיר הינשוף, די בהם בשלב זה כדי לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בעבירה המיוחסת לו.