בפ"ת 11148-05-16 אברהם נ' אבו פול

בפני בקשה לפסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים, לפי סעיף 46 לפקודת התעבורה [נ"ח] התשכ"א – 1961.

נגד המשיב הוגש כתב אישום בתיק 11147-05-16 לפיו מואשם המשיב בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת של 196 קמ"ש, בדרך בה המהירות המירבית המותרת בה היא 90 קמ"ש.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה אף הבקשה דנן.

על פי כתב האישום, בתאריך 14.5.16 בסמוך לשעה 01:54 לערך, נהג המשיב ברכב מסוג סיאט מ.ר. 4781854 ונסע בכביש מס' 2 מכיוון צפון לכיוון דרום. באותן נסיבות בסמוך לקילומטר 43 בכביש, נהג המשיב במהירות של 196 קמ"ש (לאחר הפחתה).

יצויין, כי בו ביום זומן העורר לשימוע בפני קצין שלאחריו נפסל מנהיגה למשך 30 ימים. לאחר מכן הסכים המשיב, במסגרת התיק הנדון לפסילת רישיונו עד החלטה אחרת וביום 14.7.16 התקיים דיון בבקשה והצדדים טענו טענותיהם כלהלן.

המבקשת עותרת לפסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. לטענתה מעיון בחומר הראיות עולה, כי מדובר בנהג צעיר, המחזיק ברישיון נהיגה משנת 2014, אשר צבר לחובתו 3 הרשעות קודמות. מסוכנותו של המשיב נלמדת הן מעברו וותק הנהיגה הקצר והן מחומרת העבירה נשוא הבקשה.

ב"כ המשיב טען, כי בתיק קיימים כשלים ראייתיים מהותיים. לטענתו השוטרת שבצעה את מדידת המהירות, לא זיהתה את רכב המשיב בוודאות. היא ציינה בדו"ח הפעולה שהיא ראתה אור של רכב, רכב בולם ויתכן כי מדובר ברכב אחר. זאת ועוד, מה שנרשם בדוח, כי לא היו כלי רכב בנתיב הימני והשמאלי, לא קדימה ולא אחורה, אינו מתקבל על הדעת שכן מדובר בכביש החוף ובכביש זה תמיד יש תנועה.

בנוסף טען ב"כ המשיב, כי עפ"י דו"ח הפעולה, השוטרת עמדה בקילומטר 39 בניצב לכביש על אי התנועה. הדבר אינו הגיוני לדידו של הסנגור, שכן אי התנועה נמצא בצד שמאל של הכביש ובצד ימין השוליים, ולכן לא ברור היכן בדיוק עמדה האם נגד כיוון התנועה או לכיוון התנועה.