בפ"מ 9604-08-14 איזוטופ בע"מ נ' מדינת ישראל

בפני בקשה של המבקשת להורות על ביטול הודעת איסור שימוש אשר ניתנה ביחס לרכב המצוי בבעלותה.

מקורה של הודעת איסור השימוש בנהיגה לכאורית של נהג (עובד) מטעם המבקש ברכב החברה בעודו שיכור כהגדרתו בחוק.

ב"כ המבקשת לא העלתה טיעונים כנגד איכות הראיות שבידי המדינה (ככל שהדבר קשור לשכרותו של הנוהג ברכב). בהתאם לטיעוני ההגנה, עשתה המבקשת כל שביכולתה כחברה סבירה כדי למנוע את ביצוע העבירה וכדי לפקח על העובד מטעמה.

אין מחלוקת כי העבירה לכאורה בוצעה בשעה 04:00 לפנות בקר עת לא היה הנהג בשעות העבודה.

אין מחלוקת כי רכב החברה נמסר לעובד בהסכמה (אין המדובר בעבירת שבל"ר)

אין מחלוקת כי החברה – באמצעות קצין הבטיחות שלה – תדרכה את העובד שלא לבצע עבירות תנועה.

לשאלות בית המשפט השיבה ב"כ המבקשת וקצין הבטיחות של המבקשת.

בהתאם לתשובותיהם חתם העובד על התחייבות מול החברה במסגרתו לא הוגבל העובד לנוע עם הרכב בשעות העבודה בלבד או במיקום הקרוב לביתו בלבד.

כמו כן, הוברר כי אף שלחברה המבקשת מערכת gps למעקב אחר מיקומי רכבי החברה, עובדתית איש לא ביצע פנייה לעובד הנוהג ברכב בשעה 04:00 לפנות בקר, אף שהיה ביכולת החברה לעשות כך.

עוד התברר כי אין בחברה נוהל המחייב השבת הרכבים לחברה בתום יום העבודה.

דיון והכרעה -

על פניו פעלה משטרת ישראל בהתאם לסמכות אשר ניתנה לה בחוק.

יש בידי המשטרה ראיות לכאורה כי נהג מטעם המבקשת נהג ברכב החברה כאשר הוא שיכור כלוט.

בדיקת ההליך המנהלי והפעלת שיקול הדעת ע"י קצין המשטרה אף הם בהתאם לקבוע בחוק:

המדובר בעבירת תוספת שביעית המאפשרת תפיסת הרכב גם אם הבעלים אינו מי שלכאורה ביצע את העבירה.