בפ"מ 9123-11-16 אבינועם נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוגשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

רישיון הנהיגה של המבקש נפסל ביום 13.11 למשך 30 יום לאחר שנרשם לו דוח המייחס לו נהיגה במהירות של 144 קמ"ש, וזאת בדרך בינעירונית בה המהירות המותרת היא 70 קמ"ש בלבד.

בבקשתו טען המבקש להיעדר מסוכנות לאור עברו ולפגם בהליך השימוע, שכן לטענתו הקצין שערך את השימוע התחלף במהלכו, ומי שביצע אותו לבסוף אינו בקיא בסוגייה וקיבל החלטה מבלי לבחון טענות המבקש.

כידוע, בעת דיון בבקשה מסוג זה, יש לבחון שתי שאלות: הראשונה, האם קיים בשלב זה חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת המבקש בעבירה המיוחסת לו, וזאת להבדיל מהוכחת האשמה מעבר לכל ספק סביר הנדרשת בעת הדיון באישום לגופו; השניה, האם המשך נהיגתו של המבקש מסכן את שלום הציבור כאשר שאלה זו נבחנת בהתחשב עברו התעבורתי של המבקש ובנסיבות האירוע הספציפי.

עיינתי בנסיבות המקרה, ובשלב זה של הדיון נראה כי קיימות ראיות לכאורה. אף המבקש לא טען כנגד העבירה עצמה, לא במועד קבלת הדוח, לא במהלך השימוע ולא בבקשה שהגיש בפניי.

לגבי המסוכנות, הרי כאמור זו נבחנת הן לאור עברו והן לאור העבירה הנוכחית.

המביהורת בה נהג המבקש הינה יותר מכפולה מהמהירות המותרת במקום, ואין ספק כי מדובר בהתנהגות מסוכנת. בהקשר זה ניתן להביא בחשבון לקולא את יום ושעת העבירה והעובדה כי התנועה באותה עת דלילה, כך שהסיכון שנוצר פחות גבוה.

עיון בעברו התעברותי של המבקש מגלה כי לחובתו חמש עבירות קודמות של נהיגה במהירות שמעל למותר – האחרונה שבהן משנת 2005. כלומר ב- 11 השנים האחרונות אין לחובת המבקש עבירות מהירות, ולמעשה בכל התקופה הזו צבר לחובתו שלוש עבירות חנייה ועבירה אחת של שימוש בטלפון בעת נהיגה.

בנסיבות אלה, ניתן לקבוע כי נהיגה במהירות גבוהה אינה מאפיינת את דרך נהיגתו של המבקש בשנים האחרונות.