בפ"מ 7530-01-15 שעאבנה נ' מדינת ישראל בפ"מ 7531-01-15 שעאבנה נ' מדינת ישראל

לפני בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב מס' 3240513 ובקשה לביטול פסילה מנהלית של רישיון נהיגה.

הרכב נמצא בבעלות המבקשת, נורא שעאבנה וברכב נהג המבקש, רמי שעאבנה.

המבקש מודה בכך שנהג ברכב מסוג אוטובוס זעיר פרטי ומחזיק ברישיון נהיגה מסוג D3.

לטענת המבקש, אין ראיות לכך שהסיע מספר נוסעים מעל המותר הואיל והשוטר לא פירט את שמותיהם ומספר תעודות הזהות של הנוסעים ולא נגבו מהם הודעות. כן טען כי אין ראיות לכך שההסעה הייתה בשכר. המבקש טען עוד כי רשאי היה להסיע ברכב נוסעים בשכר שכן נהג ברכב מסוג אוטובוס זעיר פרטי ולכן לא ביצע כל עבירה והחלטת הקצין הפוסל ניתנה בחוסר סמכות.

עיינתי בחומר הראיות הכולל דו"ח פעולה שרשם שוטר, צילום רישיון רכב, צילום רישיון נהיגה וחקירת המבקש.

לפי דו"ח הפעולה השוטר הבחין בתוך האוטובוס בשלושה אנשים יושבים על הרצפה. המבקש הודה בפני השוטר כי באוטובוס ישנם 23 נוסעים. עוד אמר המבקש לשוטר כי ההסעה הינה בשכר וכי יש ברשותו קבלות על כך. השוטר הורה לנוסעים לצאת מן האוטובוס וביחד עם המבקש ספר אותם. באוטובוס היו מותקנים 20 כסאות במקום 16 כסאות כפי שמתיר רישיון הרכב. המבקש הודה כי התקין את הכיסאות לאחר שהרכב עבר טסט.

לפי רישיון הרכב, הרכב בו נהג המבקש הינו רכב מסוג אוטובוס זעיר פרטי ורשאי להסיע 16 נוסעים למעט הנהג.

לפי רישיון הנהיגה למבקש רישיון מסוג D3 ועל כן רשאי להסיע עד 16 נוסעים.

בהודעה שנגבתה מהמבקש הודה המבקש כי הסיע 23 נוסעים. המבקש אמר כי ידוע לו שעל פי רישיון הנהיגה שלו אסור לו להסיע מספר זה של נוסעים. המבקש גם אישר כי מקבל שכר על הסעת הנוסעים ואמר כי לא ידע שהוא חייב בהיתר מיוחד לביצוע הסעות.