שורצברג נ' מדינת ישראל

בפני בקשה להורות על ביטולה של פסילה מנהלית, לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א – 1961, אשר הוטלה על המבקשת ביום 19.4.17 למשך 60 יום, בגין מעורבותה בתאונת דרכים.

על פי חומר הראיות אשר הוגש לעיוני, בתאריך 18.4.17 בשעה 22.30 לערך, נהגה המבקשת ברכב פרטי תוצרת פז'ו בכביש 5 לכיוון מזרח ופגעה חזית אחור ברכב פרטי תוצרת טויוטה (להלן ה"תאונה").

המבקשת חשודה כי במקום ובנסיבות אשר פורטו לעיל, נהגה שיכורה שכן, בבדיקת נשיפה אשר נערכה למבקשת, נמצא אלכוהול בריכוז 590 מיקרו גרם לכל ליטר אוויר נשוף.

כתוצאה מהתאונה נחבל הנהג המעורב, נחבלה המבקשת וניזוקו כלי הרכב.

המבקשת, באמצעות ב"כ, עותרת לביטול הפסילה המנהלית.

לטענת ב"כ המבקשת, לא ניתנה למבקש זכות ההיוועצות עם עורך דין. כמו כן, טוען כי המשקה האלכוהולי אותו שתתה המבקשת נמהל במיץ תפוזים.

ב"כ המבקשת אף טען כי עברה של המבקשת אינו מכביד והיא חייבת רכבה בשל קושי אובייקטיבי של תחבורה ציבורית אשר כמעט ואינה קיימת במקום מגוריה.

מנגד, ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וטען כי בתיק ישנן ראיות לכך שהמבקשת גרמה לתאונת דרכים בהיותה שיכורה.

ב"כ המשיבה אף מציין עברה התעבורתי המכביד של המבקשת ולפיכך, עותר כי בית המשפט ידחה הבקשה.

דיון והכרעה

בבש"פ 8450/02 זינגר יהודה עו"ד נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו], במסגרתו נדחה ערר על פסילה מנהלית, הבהירה כבוד השופטת פרוקצ'יה את הכללים שעל יסודם יש לבחון את הפסילה המנהלית אשר ניתנה מכוח סעיף 47 לפקודת התעבורה. כבוד השופטת פרוקצ'יה הבהירה כי שיקול הדעת המסור לקצין משטרה לעניין זה בנוי משני רבדים, האחד, רובד ראייתי, שעניינו בשאלה האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס אשמת הנהג בעבירות המיוחסות לו. השני, עיקרו בשאלה, האם קיימת מסוכנות לציבור מהמשך נהיגתו. נקבע כי הפסילה המנהלית לא נועדה להעניש נהג בטרם הורשע בדין, אלא למנוע סכנה מיידית לציבור מנהיגתו, ועל רקע זה מובנת קביעת סעיף 48 לפקודת התעבורה לפיה בית משפט רשאי לבטל או לקצר פסילה מנהלית אם שוכנע שהביטול לא יפגע בביטחון הציבור. לעניין זה, נודעת חשיבות לנסיבות ביצוע העבירה וכן להרשעותיו הקודמות של הנהג.

(בש"פ 1661/91 צ'ישינסקי נ' מדינת ישראל, פד"י מ"ה 145 (3); בש"פ 513/88 מדינת ישראל נ' גוליו, פד"י מ"ב 331 (3)).