משה נ' מדינת ישראל

בפני בקשה להורות על ביטולה של פסילה מנהלית לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961,  אשר הוטלה על המבקש ביום15.8.18 למשך 90 יום.

עפ"י תיק החקירה, בתאריך 15.8.18 שעה 07:24 בערך, בחצר מפעל "ביכורי השדה" במושב צפריה אירעה תאונת דרכים קטלנית, כאשר המבקש נהג במשאית מ.ר. XXXX ופגע עם דופן ימנית קדמית של המשאית בהולך רגל, שעבד כשומר בכניסה למפעל, הפילו אפיים ארצה ודרס אותו (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה הולך הרגל נהרג במקום (להלן: "המנוח").

כאמור, ביום 15.8.18, פסל קצין המשטרה את רישיונו של המבקש למשך 90 יום.

המבקש, באמצעות בא כוחו, עתר לביטול הפסילה המנהלית. לטענתו, התאונה נגרמה עקב הימצאותו של המנוח במקום בו המבקש לא היה צריך לצפות המצאות הולך רגל ומבלי שהמנוח היה רשאי להימצא שם. לטענתו, המבקש לא הבחין בהולך הרגל ולא יכול היה להבחין בו ולהמנע מפגיעה בו עקב קיומו של "שדה ראיה מת".

לטענתו, המבקש אינו  אחראי לגרימת התאונה כלל ולפיכך אין יסוד להאמין, כי  יוגש נגדו כתב אישום. עוד נטען, כי אף קצין המשטרה, קבע בשימוע כי "מדובר בתחילת חקירה של ת.ד. קטלנית. בשלב זה לא ניתן לקבוע מה אחריותו של הנהג, עקב כך החלטתי לפסול את הנהג". על כן בקש ב"כ המבקש, כי ביה"ש יורה על ביטול הפסילה המינהלית.

לחילופין, בקש ב"כ המבקש כי ביהמ"ש יסווג הפסילה, כך שהמבקש יהא רשאי לנהוג באופנוע אף בתקופת הפסילה.

ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וטען, כי מדובר בתאונת דרכים, בגינה קיפח חייו הולך רגל והמבקש חשוד בגרימתה. עוד טען, כי אומנם חקירת האירוע לא הסתיימה, אך בתיק ישנו חומר ראיות המבסס את אחריותו של המבקש לגרימת התאונה.

ב"כ המשיבה הוסיף וטען, כי במקרה דנן התקיימו כל היסודות עליהם אמור להסתמך קצין המבחן בבואו לפסול רישיונו של חשוד בתאונה קטלנית. לעניין המסוכנות, ציין ב"כ המשיבה, כי די בכך, שהמבקש היה מעורב בתאונה קטלנית כדי להעיד על קיומה של מסוכנות.

במקרה דנן, חלה הוראת סעיף 47 (ה) (1) לפקודת התעבורה. במקרה של תאונה קטלנית, צומצם שיקול דעתו של קצין המשטרה בנוגע להימנעות מהטלת פסילה מינהלית, וחלה עליו החובה לפסול רישיונו של הנהג למשך 90 יום. לצורך הפסילה המנהלית, די בראיות המלמדות כי הנהג היה מעורב בתאונה קטלנית, ואין בעובדה שראיות המשיבה לא גובשו עד תום כדי לפגום בכך. ( בש"פ 2177/98 ארנביב נ' מ"י).