אסמאעיל נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961.

ביום 7.1.18 ניתן כנגד המבקש צו פסילה מנהלית מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 60 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בקשר עם תיק פלא מס' (משטרה) 7243/18 שנפתח בחשד לנהיגה בקלות ראש ומהירות בלתי סבירה, לאחר שהמבקש נחשד כי ביום 4.1.18, בסמוך לשעה 8:30, בעת שנהג בכפר מג'ד אל כרום, היה מעורב בתאונת דרכים בה נפגע הולך רגל.

דיון

שיקול הדעת הנתון לקצין המשטרה בפסילה מנהלית בנוי משני רבדים (בש"פ 8450/02 זינגר יהודה עו"ד נ' מדינת ישראל):

האחד – קיומן של ראיות לכאורה המבססות את אשמת הנהג בעבירה המיוחסת לו.

השני - עיקרו בשאלה האם קיימת מסוכנות לציבור מהמשך נהיגתו.

על פי סעיף 48 לפקודה בית המשפט רשאי לבטל או לקצר פסילה מנהלית בתנאי או בלא תנאי, אם שוכנע שהביטול לא יפגע בביטחון הציבור.

האם קיימות ראיות לכאורה?

תיק המשטרה הוגש לעיוני. מעיון בחומר הראיות אני מוצאת כי עד שלב זה, אין ראיה הקושרת את המבקש לביצוע העבירות המיוחסות לו לכאורה, על בסיסן הורה הקצין על פסילתו.

מהודעותיהם של עדי ראייה שנסעו מאחורי רכב המבקש עולה כי הם לא ראו את התרחשות התאונה. איאד ח'טיב מסר כי ראה את רכב המבקש סוטה שמאלה ובולם ולאחר מכן ראה הולך רגל מוטל על הכביש. עבד אל באסט מוחמד מסר כי ראה את רכב המבקש עוצר לפתע, המבקש ירד מהרכב, גם הוא עצר וירד והבחין בהולך רגל המוטל על הכביש.