בפ"מ 6369-01-15 סואעד נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לביטול החלטת קצין משטרה לאיסור שימוש ברכב. ההחלטה ניתנה ביום 22.1, לאחר שלנהג הרכב נרשם דוח המייחס לו נהיגה בלא רשיון נהיגה.

המבקש הינו הבעלים של הרכב, אחיו של הנהג. המבקש עותר לביטול ההחלטה מאחר ולטענתו השימוש ברכב נעשה בלא ידיעתו והסכמתו, והוא אף הגיש תלונה במשטרה אודות מעשהו של אחיו. המבקש הוסיף וטען כי הרכב נחוץ לו ולכל המשפחה לצרכיהם השונים.

עפ"י סעיף 57ב(ב) בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש באם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

המבקש טוען כי השימוש ברכב נעשה שלא בהסכמתו כאמור, אולם אין מחלוקת שהוא הותיר את מפתחות הרכב נגישות לכל, כך שטענתו זו הינה היתממות. מי שמשאיר את מפתחות רכבו בהישג יד, לא יכול לטעון כי לא הסכים שיעשה ברכב שימוש, ובוודאי שלא ניתן לומר שעשה "כל שביכולתו" למניעת העבירה.

החוק נועד להגביר את הפיקוח של בעלי הרכב על השימוש בו: "רכב הוא כמו כלי נשק ומי שמוסר אותו לשימוש האחר צריך לוודא שמדובר באדם נורמטיבי שאינו נוהג בפסילת רישיון או בשכרות וכדומה... השבתת רכבים תביא לכך שנהגים יהיו יותר מודעים לאופן נהיגתם והורים ובעלי רכבים יתנו יותר תשומת לב והקפדה לאופן בו ילדיהם או אנשים להם נמסר הרכב, נוהגים ברכבם" (הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (השבתת רכב בשל עבירות חמורות), התשס"ד – 2004, הצעות חוק תשס"ד 63).

הפעולה אותה יכול המבקש לבצע הינה פעולה פשוטה. ליטול עימו את מפתחות הרכב, ודי היה בכך כדי למנוע את העבירה, או לפחות להסיר מעצמו את האחריות לה.

אין ספק כי השבתת רכב השייך לאדם בגין עבירה שביצע אחר מעוררת קשיים, אולם כפי שקבע בית המשפט העליון המחוקק איזן במקרה זה בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים ובנהיגה העבריינית לבין הפגיעה בזכות הקניין, וקבע הנחיות וסייגים למקרים בהם ייעשה שימוש בסמכות זו, וראו לעניין זה רע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל.

אין להתעלם כי מי שעשה שימוש ברכב הוא בן משפחה קרוב של המבקש. אדם העושה שימוש ברכב שלא כדין חייב להביא בחשבון כי הדבר יביא לאיסור שימוש ברכב, ולפגיעה בקרובו ובכל המשפחה.