בפ"מ 6366-07-15 בסל נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לביטול החלטת קצין משטרה לאיסור שימוש ברכב. ההחלטה ניתנה ביום 25.7, לאחר שלמבקש עצמו נרשם דוח המייחס לו נהיגה בשכרות.

המבקש עותר לביטול ההחלטה מאחר ולטענתו קיימים ליקויים ראייתיים בחומר נגדו וכן עקב נחיצות הרכב לבני משפחתו ובעיקר לאביו אשר הוא המשתמש העיקרי ברכב המסיע את בני המשפחה האחרים לטיפול רפואי.

עיינתי בחומר הראיות ולדעתי יש די ראיות לצורך שלב זה של הדיון. המבקש אישר בפני השוטרים כי שתה אלכוהול - 3 בירות במקום אחד, שתי בירות במקום אחר – ולא חלק על כך במסגרת הבקשה דנן. למבקש נערכה בדיקת נשיפה תקינה בה נמדד אצלו אלכוהול ברמה של 480 מגאללא"נ, והוא כשל בבדיקת המאפיינים שנערכה לו.

אכן נערכו בדיקות נשיפה נוספות אשר הצביעו על "הפרעות", משמעותה של עובדה זו צריכה להתברר במסגרת המשפט עצמו, אך אין בכך כדי לאיין את הראיות האחרות, ובשלב זה של הדיון די כידוע בראיות לכאורה.

כאשר המבקש הוא הנהג מבצע העבירה בעצמו, התנאים שנקבעו בסעיף 57ב(ב) לפקודה להתערבות בהחלטת קצין, אינם מתקיימים.

החוק נועד להגביר את הפיקוח של בעלי הרכב על השימוש בו: "רכב הוא כמו כלי נשק ומי שמוסר אותו לשימוש האחר צריך לוודא שמדובר באדם נורמטיבי שאינו נוהג בפסילת רישיון או בשכרות וכדומה... השבתת רכבים תביא לכך שנהגים יהיו יותר מודעים לאופן נהיגתם והורים ובעלי רכבים יתנו יותר תשומת לב והקפדה לאופן בו ילדיהם או אנשים להם נמסר הרכב, נוהגים ברכבם" (הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (השבתת רכב בשל עבירות חמורות), התשס"ד – 2004, הצעות חוק תשס"ד 63).

ואם השבתת רכב השייך לאדם בגין עבירה שביצע אחר מוצדקת בנסיבות שקבע המחוקק, מקל וחומר שהיא מוצדקת כאשר הבעלים עצמו הוא הנהג העבריין. אין ספק כי מההחלטה ייפגעו גם בני משפחה אחרים, אולם על המבקש היה להביא זאת בחשבון מראש, ואין לו להלין אלא על עצמו. נהיגה לאחר שתיית אלכוהול אינה מתבצעת בטעות או בהיסח הדעת ועל המבקש היה לשקול מראש כי התנהגותו תביא לפגיעה בכל בני המשפחה.

אינני רואה מקום להתערבות בהחלטת הקצין והבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ח אב תשע"ה, 03 אוגוסט 2015.