בפ"מ 6300-02-17 מזור נ' מדינת ישראל

1.ב- 22.1.17 הייתה המבקשת מעורבת בתאונת דרכים.

2.ב-23.1.17 פסל קצין משטרה מתוקף סמכותו לפי סעיף 47 לפקודת התעבורה את רישיונה של המבקשת ל- 60 יום.

3.מונחת לפני ביהמ"ש בקשת המבקשת, לפיה מתבקש ביהמ"ש להתערב בהחלטתו של קצין המשטרה הפוסל ולהחזיר את רישיון הנהיגה למבקשת.

4.דין בקשה זו להידחות על ידי, ואין אני מוכן להתערב ולבטל את צו הפסילה המנהלית.

5.בחנתי את ראיות התביעה בתיק ת.ד. 34498/17. מתוך בחינה של הראיות עולה לכאורה כי רשלנותה של המבקשת היא אשר גרמה לתאונת הדרכים.

על פי עדותה של הולכת הרגל, בת 7, היא נכנסה לתחום מעבר החצייה רק ולאחר שרכב אחר שהיה מימין לרכב המבקשת, עצר לה לפני המעבר – והנהג שם סימן לה בידו להתחיל ולחצות את הכביש – במעבר.

6.למבקשת הרשעה קודמת בגין אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים את החצייה בבטחה בניגוד לסעיף 67.(א) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961, משנת 2012. אותה עבירה לכאורה, המיוחסת למבקשת עתה.

7.בשל הרשעתה הקודמת ובגין העבירה אותה עברה עתה לכאורה, אני למד כי הפסילה המנהלית של הקצין הפוסל,היא סבירה ובמקומה.

8.הלכה פסוקה של ביהמ"ש העליון (ראה ב"ש 513/88 מ"י נ' רז גוליו פד"י מ"ב(3) עמ' 331) כי במקרים אשר רשיון הנהיגה נפסל על פי סעיף 47 לפקודת התעבורה, השאלה המרכזית העומדת היא האם נהיגתו של הנהג המעורב מסכנת את בטחון הציבור בדרכים.