בפ"מ 6235-01-17 גבועה נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקש לאחר שהיה מעורב כנהג בתאונת דרכים קטלנית.

המדובר באירוע טראגי שכן המנוחה (ילדה כבת שנתיים) היא בת אחותו של המבקש.

אין חולק כי המבקש נהג ברכב, הוריד מרכבו נוסעים (אחותו וילדיה) ולאחר שהחל בנסיעה לאחור, פגע עם הגלגל האחורי ימני במנוחה וגרם למותה.

ב"כ המבקש טוען להגנתו כי המדובר על פניו בתאונה בלתי נמנעת:

לשיטתו, ולאחר שיושבי הרכב עזבו אותו למעט הנהג, הכווינה אחותו של המבקש (אם המנוחה) את המשך תנועתו, ומסרה לו כי הוא יכול לנסוע לאחור שכן הילדים התרחקו.

מאחר והמבקש לא יכול היה ממקומו לראות את המנוחה, זאת בשל הפרשי הגבהים ממקום מושבו למיקומה על הכביש, הרי שעת נסע לאחור, הפגיעה בה הייתה בלתי נמנעת.

מול גרסה זו ניצב תיק החקירה הכולל את דוח הבוחן.

מבלי שהחלטה זו תשבש את החקירה, ולאחר שקראתי את כל תיק החקירה, ניתן לקבוע חד משמעית לשלב משפטי זה כי בידי המדינה ראיות המבססות תיאור עובדתי אחר של המקרה.

הטענה לחוסר יכולת של המבקש לנסוע קדימה בשל היות הרחוב "ללא מוצא" נשללה בחקירת האירוע אגב קביעה לפיה לא הייתה כל מניעה לבצע את הסיבוב אגב הימנעות מנסיעה לאחור.

גם נושא שדה הראייה לכיוון המנוחה נבחן ונשללה גרסת ההגנה.

ביחס לעדויות עצמן לא ארחיב על מנת לאפשר המשך החקירה ללא שיבוש אך גם מאלה מתבססת תמונת מצב ראייתית הקושרת את המבקש למצב בו סביר כי יוגש כנגדו כתב אישום בפרשה זו.

אני מסכים לחלוטין עם טיעוני המדינה לפיהם בית המשפט העליון כבר קבע כי עצם המעורבות בגרימה של תאונה קטלנית יש בה כדי לבסס חזקת מסוכנות כלפי מי שלכאורה גרם למוות בתאונה.

חזקה זו לא נסתרה על ידי ההגנה בכל דרך בפרשה זו.

אני מסכים עם ההגנה כי המבקש אינו נהג מסוכן בד"כ ואין ללמוד מעברו התעבורתי על מסוכנות חריגה ממנו.

יחד עם זאת, נהיגתו הלכאורית בפרשה זו, אשר על פניו קיפחה חייה של פעוטה בת שנתיים, מקימה כלפיו מסוכנות ויש בה בהתנהגות זו כדי להצדיק באופן מלא את ההליך המנהלי אשר ננקט כלפיו.

ביחס למשך תקופת הפסילה המנהלית, הרי שזו נקבעה על ידי המחוקק לתקופה של 90 יום, ויש בתקופה זו גם כדי לענות על שיקול נוסף הנובע מהצורך "לצנן" נהג שאך מקרוב גרם לכאורה למותו של אחר, קל וחומר של קרובת משפחה המוכרת אישית למבקש.